הטיפוגרפיה העברית הקדומה

אין כמו הטיפוגרפיה כדי לעורר דיון על היחס בין מסורת לחידוש; הטיפוגרפיה העברית נשענת בצורה יוצאת דופן על המסורת, ויחד עם זאת מרגישה צורך בהתחדשות ופריצת גבולות. צורת כל אות עברית מבוססת על אלפי שנות מסורת, לא משנה כמה היא חדשנית או אקספרימנטלית. לא מעט ניסיונות נעשו במהלך השנים להגדיר את צורת האותיות העבריות וכלליהן, אך נדמה כי דוקא קולה של המסורת העברית נשכח לפעמים.

לאותיות תפקיד נכבד במסורת העברית: תשמישי הקדושה של העם היהודי מכילים בעיקר מלל צפוף בעל מסורות קדומות. אין פלא אם כן שבמהלך השנים התפתח מקצוע ‘סופר הסת"ם’ ונכתבו עשרות רבות של ספרים הדנים במבנה האותיות ובמשמעותו. בניגוד לשאר השפות, כל סריף באות העברית מחושב ומדוקדק ונכתבו עליו עשרות הסברים, צורניים ומיסטיים. אין כאן כל הגזמה.

הספר ‘אלפא ביתא’, שחובר על ידי הרב יום טוב ליפמן מיהלהויזן בראשית המאה ה-15, הוא אחד היסודיים בתחום. טרחתי לא מעט כדי להשיג אותו וללקט מתוכו כמה הפתעות.

שער ‘ספר נצחון’ שחיבר הרב יום טוב ליפמן מיהלהויזן
שער ‘ספר נצחון’ שחיבר הרב יום טוב ליפמן מיהלהויזן

ובכן, לפי ה’אלפא ביתא’, כל האותיות העבריות מורכבות צורנית משלוש אותיות בלבד: י, ו, ז.

על פי ההסברים והציורים המופיעים בספר יצרתי פונט המייצג את השלד הראשוני עליו מבוססות האותיות. ישנם אמנם כמה עיוותים, אבל בסך הכל זה מסתדר יופי.

בקורס קליגרפיה לימדו אותנו שהסריפים הם תוצאת הכתיבה בצפורן – ובכן, ניתן לראות שזה לא תמיד נכון. באותיות רבות הסריף מהווה חלק מהצורניות הבסיסית. כך באותיות א, ב, ד, ה, ס, פ, ף, ת.

ariel-abc

שימו לב שבשלד הזה כמעט ואין פינות מרובעות. במקום זאת, ישנם כמה גגות הבולטים משני הצדדים (שימו לב לאותיות ג, ט, נ, צ, ץ, ק, ש). זאת משום שאין פינות מרובעות באותיות י, ו. במקום זאת, השלד משתמש באות ז.

במסורת העברית הקדומה ישנה התייחסות רבה לקריאות גוש הטקסט. שימו לב להבדלים שנוצרו בין האותיות ב-כ-נ, ם-ס, ע-צ-א, כתוצאה משימוש באותיות שונות לשלדים שלהן. הריווחים הם אחידים – ‘כחוט השערה’ בין אות לאות. איברי האותיות נ, ע ו-צ מעוותים מעט כך שרוחב הבסיס יותאם כמה שיותר לרוחב הגג, כל מנת לשמור על ריווח אחיד ככל שניתן.

יישור גוש הטקסט לשני הצדדים הינו משימה כמעט בלתי אפשרית לכותב ביד ללא תכנון ממושך. כדי להקל על הכותב, ישנה קבוצת אותיות אותן ניתן להאריך ללא הגבלה, כך שתמלאנה חללים בסוף השורה. בקבוצה זו נכללות 5 אותיות: ד, ה, ל, ר, ת. אותיות אלו לא יאבדו את הקריאות גם באורכים משמעותיים.

אותיות מוארכות כדי לשמור על יישור גוש הטקסט לשני הצדדים
אותיות מוארכות כדי לשמור על יישור גוש הטקסט לשני הצדדים

כללים אלו ואחרים יצרו את הטיפוגרפיה העברית הקדומה, עליה אנחנו מתבססים, במודע או שלא במודע, עד היום. כדאי שנכיר אותם קודם שנמתח אותם, כדי שלא נאבד את המסורת המפוארת תוך כדי החידוש היצירתי.

מאת: אריאל אדלר

כדי לְהִתְעַשֵּׁר - עשו שֵּׁר: Share on FacebookTweet about this on TwitterEmail this to someone

Comments

comments