עשה היסטוריה: פונט לה־בה

מאת: ליאת בכרך

אילו בילבו בגינס היה כותב מכתב לאור נרות למלכה סרסיי, מה היה נאמר בו? "אני אולי הוביט קטן ומגושם, אבל בספר אחר, רחוק אלפי דפים ומדפים ממך, דווקא אני, הייתי זה שגבר על הדרקון." ואם נשאר להתפלש עוד רגע בעולם הפנטזיה, אז נניח שבילבו בגינס היה כותב בעברית. ואם בעברית עסקינן, האם לא ראוי לשאול – באיזה פונט?

נשמע מופרך? לא יותר מסיפורו של פונט לה־בה, שנחשב לפיסת היסטוריה יהודית, אף על פי שהומצא על ידי חרט אותיות נוצרי. אפשר שדווקא מפאת גילו המאוחר (מעל 450 שנים), פונט לה בה, פחות מוכר כיום בקרב סטודנטים לעיצוב. אבל לכל חובבי הטיפוגרפיה העברית, הגופן הזה הוא צלילה בנבכי היסטוריה יהודית,  שפתה ותרבותה. 

הדליקו עששית – גולשים במנהרת הזמן

מצחיק ומשונה כאחד, שדווקא פונט לה בה שהפך לטקסט תורני בעל זהות יהודית עמוקה עוצב על ידי חרט האותיות הנוצרי-צרפתי גיום לה בה (1521-1595), שגם העניק לו את שמו. לה־בה עמל על הגופן במשך חמש שנים (1545-1550). רישומים שנחשפו מעיזבונו גילו את העבודה הקפדנית והיסודית של צורף האותיות, שחקר קליגרפים יהודיים שפעלו בתחום לפניו. לימים, סיפר לה־בה שאת השראתו שאב מממשיכות הקולמוס של סופרים עבריים ומאותיות שונצינו. עבודתו של הצרפתי בן המאה ה־16 הלכה ועודנה הולכת לפניו כסמל לעידון האות העברית.

כאישור לכך, הדפס הבלגי, כריסטופר פלנטין הדפיס את התנ"ך הפוליגלוטי (תנ"ך רב־לשוני) עם אותיותיו העבריות של גיום לה־בה. בכתב הלטיני נהוג היה לחצות את המילה בסוף השורה בכדי לשמור על עימוד רציף. לבקשתו של פלנטין, לה־בה עיצב אותיות עבריות ברוחב משתנה על מנת לעמד את האותיות בצורה מסודרת, ובכך להקנות לטקסט מראה נקי. 

פונט לה בה מגלה את אמריקה

בין השנים 2010-2012 שני מעצבים אמריקאיים עיצבו גרסה דיגיטלית ומחודשת לגופן. מת'יו קרטר, טיפוגרף אמריקאי מוכר שאף עיצב את פונט טהומה, ורדנה ועוד רבים. קרטר היה הראשון שנחשף לפונט לה־בה. הוא שיתף בעבודתו את סקוט מרטין קוסובסקי, טיפוגרף, מעצב ומפיק ספרים שגילה התלהבות גדולה לפרויקט. 

בסרטון קצר שפרסם קוסובסקי, הוא מתאר את תהליך העבודה: "התלהבתי מאוד מהפרויקט. לצורך כך, הסבנו מוסך ישן שהיה בביתי והפכנו אותו לחדר עבודה. יצירה של פונטים בעברית זה תהליך עצום, בניגוד לפונטים בכל שפה אחרת. במיוחד אם לוקחים בחשבון את הניקוד, טעמי מקרא ואותיות מתרחבות. ניתן להגיע לקומבינציה של מעל ל־2000 אופציות שונות."

עוד באותו הסרט סיפר קוסובסקי כי האותיות של לה בה היו כל כך טובות, עד שבניגוד לעבודות קודמות שהיה מעורב בהן, כאן לא היה צורך בעריכות גדולות ומורכבות. פרט לשינוי קטן באות ג'. 

אותו קוסובסקי הנלהב שלח את הסקציה שלו למו"לים רבים, ואכן ספר בשם "יהודה הלוי שירים נבחרים" יצא עם פונט לה־בה. למרבה הפלא, לאחר מכן אותו הפונט בן 450 השנים החל לשמש עבור E-books. 

קוסובסקי אמר שלעצב פונט דיגיטלי שמכיל בתוכו פיסת היסטוריה יהודית זה לא רק מסעיר, אלא מצווה של ממש.  

לסיכום, הצורניות של פונט לה־בה מכניסה אותו לנישה של אות יהודית, מקראית ולכן זה מגביל את שימוש שלו לצורך יום יומי לדברים אחרים. אם זאת זה לא גורע מיופיו של הגופן, שמשמש כטקסט תורני, בדיוק הסיבה שלשמה הוא נוצר. 

ספרי זיכרון

מאת תמי פורת

אני מוציאה לאור ספרי זיכרון והלב שלי נקרע במפגש עם המשפחות, בני הזוג או הילדים שנשארו.

הוצאה של ספר היא תהליך יצירתי ומורכב. התהליך דורש תכנון, סבלנות וראייה למרחוק. מה רוצים להשיג? מה נכון לעשות? איך ייראה הספר? מה יהיה גודלו, איזה פונט לבחור לנושא הספציפי, העיצוב והכריכה – כל אלו צריכים לשרת ולהרכיב את הפסיפס שיעשה את המוצר למיוחד. החיבור בין הטקסט והתמונות הוא התוכן והעיקר.

מגיעה משפחה עם רצון להוציא ספר על אהוב שנפטר. מתחילים לאסוף חומר, טקסטים, המון תמונות. הספדים. חושבים אילו תמונות ישנות (לפני העידן הדיגיטלי) לסרוק ואילו טקסטים להקליד כדי שיהיו קריאים. מתחילים לחטט במגירות, נזכרים בפתקאות שנשארו, הודעות בטלפון שכדאי לשחזר ומיילים ישנים.

כשאני ניגשת לעצב את הספר, החומר צריך להיות מוכר לי ושלם. אם מתחילים את מלאכת העיצוב לפני שיש חומר מגובש זה מאריך את כמות הזמן והעבודה על הספר ללא צורך. תחילה קובעים את גודל הספר. זה יכול להיות כל גודל: ריבועי, מלבני, מאורך או פנורמי. ספר אמן מהסוג הבוטיקי הזה יכול להיות קטן בממדים אבל עם שידרה עבה שיכלול הרבה דפים, או ספר גדול שיעזור לעצב יותר תמונות בַּכפולות. מתכננים את הגריד וחושבים על הצבעוניות של העמודים: מונוכרומטי, צבעוני, פרחוני או רקעים לבנים ונקיים.

הרבה מאופי הספר נותן הגופן שנבחר: אות מרובעת אדריכלית, עגולה נשית וחמה, עבה או דקה ושברירית, אות שהבולד שלה יתאים לטקסט הרץ ויתן דגש ויופי. האותיות שייבחרו יחמיאו לעיצוב ויתאימו לנושא. ברוב הפעמים אני בוחרת גופן אחד לכותרות, לטקסט הרץ, וגופן שונה לכותרות הקטנות שמתחת לתמונות, הסברים עדינים שהם לא חלק מהסיפור אבל אני רוצה שיבלטו. מבחינתי האותיות של אאא נותנות מענה לכל הצרכים הגרפיים אצלי בסטודיו. מתחילים ליצור כפולה אחת אחרי השניה ואחרי 10 כפולות בדרך כלל יש שערים, יש כפולה עם טקסט ויש כפולה עם תמונות. אז אני נפרדת מהקובץ לכמה שעות. מבחן ההתלהבות מגיע כשאני שוב פותחת את הקובץ.

הלקוחות מקבלים קבצים, מעירים הערות ומציעים תיקונים. להכל אני מקשיבה, לא תמיד להכל אני מסכימה, וצריך איזון בין מה שחשוב להילחם עליו לבין מה שלגביו אפשר לוותר. הקו האדום הוא פגיעה רצינית בעיצוב – אני מתריעה ומחליטים יחד איך להתמודד.

בספר כזה חשוב מאוד להיות מדויקים בסיפורים ובתוכן – זה מה שנשאר למשפחה להשען עליו – הסיפורים שבספר יעברו מדור לדור. חשוב לדייק בפרטים אך גם לא להגזים בתיאורים אינסופיים שמאריכים ללא צורך את הספר. אסור למהר בהוצאת ספר כי המהירות היא… מהשטן, אמרו לפניי. לחץ זמן בעיניי הוא לא פקטור – הוא האויב של המקפידים. ההגהות צריכות להיערך בסבלנות ותתפלאו לשמוע שאין ספר שעושים עליו יותר מידי הגהות – תמיד מוצאים עוד פסיק, עוד מילה ועוד משפט שאפשר לשפר.

אני חיה עם כל האנשים האלו שבחייהם לא הכרתי ועכשיו כשהם אֵינם הם באו אליי – משפחות כואבות עם סיפורים כבדים מנשוא.
והספרים יוצאים ומספרים סיפור – אבל איתי הם כולם נשארים.

לורם איפסום בעברית

ייתכן שרבים מביניכם השתמשו ב״לורם איפסום״ לבדיקת הלייאאוט בעיצובים שלכם, אבל האם אתם גם יודעים מאיפה הטקסט הזה הגיע אלינו, מה משמעותו, איפה משיגים אותו ולמה דווקא הוא ולא ג׳יבריש אקראי אחר? הכנו לכם תקציר של כל מה שמעניין וחשוב לדעת על אודותיו. להמשיך לקרוא לורם איפסום בעברית