הסטודנטיות במכללת אמונה עיצבו מחוה למעצבים הגדולים של המאה ה־20

״כל הסגנונות עולים לירושלים״ – הצצה קטנה לפרויקט המרתק של סטודנטיות ממכללת אמונה בהנחיית נחמיה בועז

הפרויקט מתחקה אחר המעצבים הבולטים של המאה ה־20 וחוקר את הסגנונות הבולטים והתנועות הרבות שהפכו לאבן דרך בעולם האמנות והעיצוב, החל מאר־נובו ועד דיוויד קרסון. למרות מרחק הזמן והמקום, הפכו הסטודנטיות למעשה ל״שוליית האמן״ של המעצב אחריו ביקשו להתחקות. בתוך כך הן רכשו לעצמן דפוסי עבודה ודרכי חשיבה זהים לאמן ממנו שאבו השראה, אך בד־בבד חדשים ומגוונים בשבילן כסטודנטיות.

מרכיבי הסגנון החזותי של המעצבים הנבחרים עברו תהליך זיקוק לתובנות ומאפיינים ייחודיים – כמו החלטות קומפוזיציה, שילובי צבע, טקסטורות, טיפוגרפיה וצילום. לצד המרכיבים החזותיים של היצירות שהן חקרו וכחלק בלתי נפרד מהן, גם הרוח המלווה את היצירה, הערכים שעמדו בבסיסה ושהניעו את המעצב לפעולה עיצובית הפכו לחלק בלתי נפרד מהמחקר וההשראה.

מתוך תהליך מחקר זה וזיקוק הרוח והייחודיות של מעצבי היסוד של המאה ה־20, התבקשו הסטודנטיות לבצע ״עלייה״ של הסגנונות אותם חקרו וליצור כרזות לכבוד יום ירושלים. כך הצליחו לשלב בין סגנונות ומאפייינים אוניברסליים אך להביאם למקום הייחודי הלוקאלי של ירושלים.

שרה בן־הרוש בהשראת אלפונס מוכה

אלפונס מוכה הוא בין האמנים הבולטים בסגנון האר־נובו. זרם זה מתאפיין בעיקר בהשראה מן החי והצומח, גוף האישה ותנועת הארטס אנד קראפטס. סגנון זה נוצר באמצעות השימוש בקו זורם ומפוטל, עיטוריות רבה עם קווי מתאר, אסימטריה והשטחה. ברבות מעבודותיו מוכה הציג נשים נאות וצעירות בתנועות זורמות, כשהן עטופות בגלימות ובצעיפים וצבעוניותו הייתה בעיקר בצבעים מושתקים.

בדומה למוכה, לשרה בן־הרוש היה חשוב להביא דמות נשית שדרכה יועבר נושא הכרזה. תהליך העבודה היה מאתגר, בגלל שמדובר בעבודת יד, כך שהדבר דרש ממנה דיוק רב ועשרות סקיצות. בשלב הראשון אתגריה המרכזיים היו בעיקר בשמירה על הקו הזורם ושינויים מדוייקים בדמות, כך שיתאים לנושא הכרזה, יחד עם שמירה על מאפינייה כמו שערה הגולש ולבושה המעוטר. אך כאשר עברה לשלב הדיגיטלי, הגיעה לאתגר העיקרי שלה – צביעה לפי אזורי בחירה. מתוך התהליכים והאתגרים שעברה במהלך העבודה למדה על חשיבותה של עבודת יד למרות אינספור האפשרויות שמאפשרות לנו תוכנות העיצוב.

אילה אבגי בהשראת סול באס

סול באס היה מעצב בולט במהלך המאה ה־20 ועיצוביו התאפיינו בסגנון פשוט הבא לידי ביטוי בצורות־יסוד הנגזרות מניירות וטיפוגרפיה לא מיושרת ולא מלוטשת.

הכרזה של אילה אבגי מורכבת מנגזרות נייר וטיפוגרפיה ידנית. היא מספרת כי במהלך עבודתה על הכרזה האתגר המרכזי עבורה היה ליצור קומפוזיציה המאפיינת את באס ומסרה יהיה בולט ומובן כבר מהמבט הראשוני. אבגי מספרת כי הכרזה המושתת על השראתה מבאס, מדגישה את החיבורים בתוך העיר ירושלים ובעיקר את העתיק אל מול המודרני. אבגי משתפת כי במהלך יצירת הכרזה סיגלה לעצמה סדר עבודה נכון המתחיל במחקר מעמיק ומוביל עד ליצירת תוצר מוגמר.

בת־שבע כהן בהשראת פאולה שר

פאולה שר היא בין המעצבות הגרפיות המשפיעות ביותר בעולם. עיצוביה מתאפיינים בטיפוגרפיה, הממלאים חלק מרכזי בכרזות אותן היא מעצבת וזאת בנוסף להכנסת תמונות צרובות לעבודותיה בקומפוזיציה ייחודית המשלבת בין האותיות בצורה דינאמית לבין התמונות הצרובות. הפונט בו היא נוטה להשתמש הינו מרובע סן סריף בעל משקלים שונים היוצרים יחד משחק מעניין. הכרזות שלה מתאפיינות בצבעוניות עזה אך נאמנה לצבעי יסוד ולצבעים המשלימים. 

בת־שבע כהן מספרת כי בתחילת העבודה ובעת מבט ראשוני על כרזותיה של שר, האמינה כי העבודה תהיה פשוטה ומהירה ברובה אך בעת תחילת עבודתה הבינה את הקושי והמורכבות בעיצוב כרזה טיפוגרפית, במיוחד לאור הניסיון הדל שלה בתחום זה. כהן מתארת כי למרות הקושי והאתגר, דווקא כניסתה לנקודת מבטה של שר והתנסותה בסגנון אחר גרם לה להשקיע רבות במחקר ומכאן להתפתח וללמוד הן על על שר וסגנונה והן על עצמה.

לילך כהן בהשראת יאן טשיכולד

יאן טשיכולד היה קליגרף, טיפוגרף ומעצב ספרים. היה בעל תפקיד משמעותי בפיתוח העיצוב הגרפי במאה ה-20 ועבודותיו התאפיינו בטיפוגרפיה סן סרפית, קומפוזיציה א־סימטרית, צורות גיאומטריות בצבעי יסוד ויחס לחללים הלבנים. 

לילך כהן משתפת כי בתחילת עבודתה על הפרויקט, מצאה קושי להתחבר למעצב. זאת השתנה כשבמהלך תחקיר מעמיק הבינה מה החשיבה ומה עומד מאחורי עבודותיו וכך החלה לעשות סקיצות ולמצוא את נקודות החיבור לעיצוביו. כהן משתפת כי הקושי העיקרי מבחינתה היה הצורך לדייק בפרטים הנכנסים לעבודה, מכיוון שהקו הוא מינימלסטי וכל פרט הוא בעל משמעות משלו כך שהקומפוזיציה, הצורות והצבעים בהם היא בוחרת להשתמש הינם בעלי תפקיד מרכזי בהתחקות אחר סגנון טשיכולד, שמירת המינימליזם והעברת המסר באופן ברור.

במהלך תהליך ניקוי זה והתמקדות במינימלזים הבינה כהן כי קיים קו מאוד נקי ומדויק בתמצות אותה טשיכולד מקדש וזוהי דרך להעביר מסר בצורה ייחודית, מדויקת ופשוטה. כמו כן משתפת כהן כי במהלך התרגיל הבינה כי האתגר הוא דווקא להתחבר לסגנון שאינו מדבר אליך ממבט ראשון אך במהלך המחקר וההבנה על הכוונה מאחורי העיצוב, ניתן ללמוד המון. מנקודה זו הבינה כהן את החשיבות של כל פרט, תפקידו במכלול הכולל של הכרזה והשפעתו על כלל ההרמוניה והקומפוזיציה – כל פרט עובד יחד וכל תזוזה משפיעה על העבודה כולה.

זיו נחום בהשראת פול ראנד

אלכסנדר רודצ’נקו היה מעצב בולט בזרם הקונסטרוקטיביזם – זרם האוונגרד הרוסי. מאפייניו הבולטים של רודצ’נקו המרכיבים את הסגנון החזותי ביצירותיו הם שימוש בצורות גאומטריות, קומפוזיציות דינאמיות, שימוש בצבעי יסוד ובעיקרם אדום, שחור ולבן. רודצ’נקו עסק גם בצילום, כאשר צילומיו התאפיינו בעיקר בזוויות צילום לא שגרתיות, קומפוזיציות פתוחות וניגודי אור וצל. הרבה מיצירותיו מורכבות מפוטומונטאז’ – עיצוב המשלב תמונה וטקסט.

נועם קופרמן משתפת בתהליך העבודה שלה הכלל תחקיר אודות האמן והזרם אליו השתייך, הגדרת סגנונו החזותי של האמן, והמחשבה כיצד ניתן להביא לידי ביטוי את סגנונו הייחודי בכרזה ליום ירושלים. החלטתה על עיצוב בסגנון הפוטומונטאז’ של רודצ’נקו הובילה לחיפוש מבנה בירושלים המסמל בנייה והתחדשות. קופרמן צילמה את טחנת הרוח במשכנות שאננים בירושלים, בחיפוש אחר פרספקטיבה לא שגרתית ושילבה אותה בכרזה המורכבת מצורות גאומטריות ומצבעי אדום, שחור ולבן המתכתבים ישירות עם סגנונו ומאפייניו הבולטים של רודצ׳נקו.

אתגריה המרכזיים של קופרמן היו מציאת המבנה המתכתב עם סגנון הכרזה ובחירת הטקסט הנכון שישתלב באופן ההרמוני ביותר עם העיצוב. כמו כן, מתארת קופרמן על האתגר של מציאת נקודת המבט של אמן אחר והעיצוב על פיו. אך עם הקושי והאתגר אותו היא מתארת, משתפת קופרמן כי זהו גם תהליך הלמידה המרכזי אותו עברה במהלך הפרויקט אשר גרם לה ״לצאת מהקופסא״ ולהסתכל על עולם העיצוב מנקודת מבט שונה.

אפרת אמדדי בהשראת ארמין הופמן

ארמין הופמן היה שותף לפיתוח סגנון העיצוב הגרפי הידוע בשם "הסגנון השוויצרי". עבודתו של הופמן מבוססת בעיקר על היסודות הבסיסיים של הצורה הגרפית; נקודה, צורה וקו. תוך דגש על מאפיינים של פשטות, מורכבות, ייצוג והפשטה, ושימוש חסכוני בצבע ובגופנים.

אפרת אמדדי מספרת כי בתחילת העבודה, התקשתה להבין את ראשו של המעצב ולכן ניסתה להכנס לעולמו של הופמן, לחקור לעומק את יצירותיו, לבחון את קו המחשבה והעיצוב איתם הוא עבד. הקומפוזיציה, הקו, החלל הריק ועם זאת, המלא כמו נותן אשלייה של אותיות “שנאכלו”. הטיפוגרפיה המעניינת שיש בעבודותיו היא זו שמשכה את אמדדי. כך אותגרה להקפיד על עיצוב פשוט ומנימליסטי אך עם מסר ברור, המחייב להשתמש בתמציתיות רבה.

בהמשך עבודתה, החלה להבין שיש משהו מאוד נקי ומדויק בתמצות שהופמן עושה המאפשר להעביר מסר בצורה מיוחדת ופשוטה . בנוסף מספרת אמדדתי כי למדה, שגם אם בהתחלה קשה להתחבר לסגנון מסוים תמיד ניתן לתרגם את ההשראה למקום האישי שלה בשפת המעצב. לאט לאט נכנסה לראש של הופמן עד שהרגישה בנוח להמשיך עם סגנונו הטיפוגרפי גם בעבודות נוספות שלה.

רות לוי בהשראת כרזה פולנית

בית הספר הפולני לפוסטרים שפעל תחת שלטון הקומוניסטים איגד אמנים ומעצבים רבים שהחלו ליצור כרזות המכונות – כרזה פולנית. כל מעצב פיתח לעצמו את סגנונו, אך כולם שמרו על המאפיינים של הכרזה הפולנית. האמנים מציגים שילוב אסתטי בכרזה יחד עם עם מסר חזק. זאת תוך שימוש בטכניקות ידניות, צבעים תוססים, שילוב סיסמאות מודפסות, עושר צבעוני ועומס גדול המשאיר את הכרזה ללא חללים ריקים. כרזות התעמולה יוצרות מתח אסטתי מסוים המפתות את הצופה עם סימני השאלה שהם מציגים יחד עם גוון של הומור שחור.

רות לוי מספרת כי במהלך תהליך עבודתה חקרה רבות את הנושא והחלה לאסוף השראות ודימויים המאפיינים את ירושלים שיוכלו לעזור להעביר את המסר אותו בחרה. משלב זה החלה לשרטט את הסקיצות, לשלב קולאז׳, לצבוע את הכרזה ולהעבירה למחשב לליטוש אחרון.
לוי משתפת כי שאבה המון השראה מתחילת דרכו של הפוסטר הפולני, אשר כרזותיו מביעות סיפור ייחודי של יצירתיות תחת דיכוי. המעצבים השתמשו בתחכום רב ויצרו כרזות בעלות דו־משמעות וכך יכלו להעביר לעם מסרים ולעודד אותם מבלי להתגלות על ידי השלטון.

מעבודה זו למדה על האפשרות הקיימת לראות כרזה מכמה כיוונים ונקודות מבט, להציג מסרים קשים אך יחד עם זאת לשמור על צבעוניות והומור. כמו כן משתפת כי למדה שגם במצבים בהם לא ניתן להשמיע את הקול והדעה שלך, עדיין קיימת אפשרות לעשות זאת בדרכי שלום, לעודד את אלו החושבים אחרת ולהראות להם, שהם לא לבד.

שקד אסולין בהשראת אלן פלטשר

אלן פלטשר מכונה עד היום המעצב הגרפי הנודע ביותר בדורו. הקריירה של פלטשר התאפיינה בספריו, כשספרו "היזהר צבע רטוב" זכה לשבחים רבים מצד המבקרים. מאפייני העיצוב של פלטשר מאופיינים בצבעים חזקים, טיפוגרפיה והתייחסות לרעש . בעבודתו ישנם כמה אלמנטים אשר מתקשרים זה עם זה ותמונותיו ההוליסטיות מתייחסות לשמחה, אנרגיה ומסר.

תהליך העבודה של שקד אסולין החל מתחקירה על האמן בניסיון לבטא ולזקק את סגנונו. לאחר סקיצות רבות וכיוונים שונים הגיעה לשתי סקיצות סופיות בהם הרגישה שישנה אמירה חזקה ולבסוף החליטה לשלב בינהם. אסולין מתוודה כי העבודה לא הייתה פשוטה עבורה ואתגרה אותה לדייק על מנת לבטא מאפיינים עיצוביים מרכזיים של פלטשר כמו טיפוגרפיה וצבעים עזים. העבודה כללה בעיקר עבודת מחשב, בנוסף לטיפוגרפיה ידנית.

אסולין מספרת כי למדה מהליך העבודה בעיקר לא לוותר לעצמה וכי גם אם בחרה בדרך עבודה מסויימת אך היא לא צולחת, תמיד אפשר לתקן ולשנות כיוון. היא התחברה לסגנון האומנות של פלטשר מאוד והרגישה חידוש ומקוריות אותה הוא מצליח לבטא גם במינימליזם.

נופר פרץ בהשראת איקו טנקה

איקו טנאקה היה מעצב יפני היצר סגנון הממזג את עקרונות המודרניזם והאסתטיקה עם המסורת היפנית. היכולת של טנאקה ליצור דמויות מצורות גיאומטריות בצורה יוצאת דופן היא חוזקתו וייחודו המאפיינים סגנון שונה ממה שנחשפנו אליו עד כה.

נופר פרץ מספרת כי במהלך עבודתה למדה רבות על סגנונו הייחודי שהרשים אותה מאוד. אחד הקשיים בהם נתקלה פרץ היה מציאת האיזון בין ריאליסטי לגיאומטרי. פרץ ניסתה ליצור שילוב מדויק, בדומה לעבודותיו של טנאקה, בין הצורות הגיאומטריות היוצרות את הדמות לבין המאפיינים המזהים של הדמות. היא משתפת כי למדה שיש דרכים שונות ומגוונות לתאר דמויות בצורות שהן לאו דווקא ריאליסטיות וקרובות למציאות. זאת בנוסף להבנתה כי עיצוב מאפשר ליצור דברים מדהימים אם רק פותחים את הראש ויוצאים מהקופסא.