פונטים וכו'

 

המאה ה־19 ידועה לרובנו בעיקר בזכות המהפיכה התעשייתית שהתרחשה בעיקר באירופה ובה מוכנו רוב ענפי ייצור. אך כיצד תהליכי המיכון השפיעו על עיצוב הפונטים? לא הרבה יודעים זאת, אך המהפכה התעשייתית תרמה לפיתוח ייצור הדפוס והפונטים ולעליית קרנו של העולם הפרסום וכתוצאה מכך גם זה של העולם הטיפוגרפי. שתי דרכים השפיעו רבות על העולם הטיפוגרפי והפכו את הפונטים המסורתיים, למה שאנחנו מכירים כיום.

 

השפעות

ההשפעה הראשונה והכי ברורה של המהפכה התעשייתית הייתה כמובן זו הטכנולוגית. מכונות חדשות שינו את כל הטכנולוגיות הקשורות בדפוס, כולל ייצור גופנים, סדר, ודפוס. הטכנולוגיות החדשות יצרו עבור המעצבים אפשרויות חדשות, אך גם יצרו מגבלות חדשות שלא היו מוכרות עד אז. במשך הזמן אותן האפשרויות והמגבלות הביאו לחידושים נוספים בתחום העיצוב.ההשפעה הנוספת הייתה השפעת המיכון על חשיבות הפונטים ועל הערך הטיפוגרפי בעולם המסחר. כיוון שהמיכון איפשר לייצר מהר יותר ובעלות נמוכה יותר מגוון גדול של מוצרים, נוצרו לא מעט מוצרים אותם היה צריך למכור, עם העלייה בתחרות ובמגוון המוצרים נולד הצורך בפרסום. הצורך החדש לפרסם הביא לפיתוח סוגי אותיות חדשים, אותיות שמושכות את העין לפרסומת, גם אם אינן אלגנטיות או קריאות, צורך שאתגר עתה יותר מתמיד את המעצבים והוליד את הצורך בסוגים נוספים של אותיות.

 

סוגי פונטים חדשים נולדים

הסוג החשוב ביותר של האותיות שנולד במאה ה־19 מהצורך לפרסם הוא האותיות חסרות התגים (sans serif). אותיות אלו כשמן כן הן, מתאפיינות בחוסר תגים, אבל לרוב הן מתאפיינות גם בעובי קו אחיד פחות או יותר ובצורות גיאומטריות. כיום אנו רגילים לאותיות מסוג זה ומעריכים את יופיין, אבל כאשר הן נכנסו לשימוש הן הדהימו לטוב ולרע את הציבור, ולכן נקראו בתחילה "מפלציות" (grotesque; עד היום יש משפחות פונטים שנקראות כך, כמו Akzidenz-Grotesk). אותיות חסרות תגים בעברית לעומת זאת לא יוצרו עד המאה ה־20. במאה ה־20 עוצבו האותיות חסרות התגים מרים, חיים, אהרוני, ורבות נוספות אחרי קום המדינה. סוגים אחרים של אותיות לטיניות שפותחו בשל הצורך למשוך את עין הקורא הן אותיות עם תגים עבים במיוחד (slab serif או Egyptian) ואותיות דקורטיביות מסוגים שונים, כגון אותיות חלולות. גם לסוגים אלו לא היתה השפעה על עיצוב אותיות עבריות עד המאה ה־20, וגם אז השפעתן היתה מוגבלת למדי.

 

תהליכי עבודה חדשים נולדים – מיכון תהליכי העבודה

המכונות החדשות בענף הדפוס הומצאו והוכנסו לשימוש כבר עם תחילת המהפכה בשנת 1800. המכונות הראשונות שהומצאו הרכיבו מכבשי דפוס חדשים, בתחילה אלו היו מכבשי דפוס ידניים מברזל, אך כבר מספר שנים אחרי ב־1814, הומצא מכבש דפוס גלילי המופעל בקיטור. המכבשים החדשים, בייחוד אלו המופעלים בקיטור (ולאחר מכן בחשמל) איפשרו להדפיס במהירות ובלחץ הגבוהים במאופן משמעותי מבעבר. השיפור הטכנולוגי הפתאומי נשמר במתכונתו במשך קרוב למאה, ותהליכי ייצור הגופנים והסדר נשארו ללא שינוי במהלך רוב המאה ה־19. היכולת להדפיס במהירות גבוהה, והצורך הגובר בדברי דפוס הביאו לכך שתהליך הסדר, שנשאר ידני, הפך לצוואר בקבוק בתעשיית הדפוס. הבעייה נפתרה בסביבות שנת 1885, כאשר שני ממציאים הוציאו לשוק גם מכונות סדר מכניות. המכונה הראשונה שיצאה לשוק, הליינוטייפ, איפשרה לסדר להקליד במקלדת שורה שלימה, מה שלא היה אפשרי עד אז, ולסדר את הטקסט באופן המהיר ביותר שהיה קיים. המכונה השנייה שהומצאה הייתה המונוטייפ, אשר השתמשה במנגנון דומה, ואיפשרה לסדר ולצקת דף שלם בבת אחת. כמו כן, המונוטייפ איפשרה למפעיל להזיז באופן חופשי למדי את האותיות הבודדות, ובכך הרחיבה את אפשרויות סידור הטקסט (טקסטים מתימטיים למשל היו ניתנים לעיצוב עם חזקות, שורשים וכדומה). בנוסף, המונוטייפ תוכנתה כך שתהיה מורכבת משני חלקים נפרדים, מקלדת שניקבה סרט נייר עם הוראות סדר, ומכונת יציקה שקראה את הסרט ויצקה גלופה של דף בהתאם להוראות. העברת המידע בסרט הנייר אפשרה לבצע תיקונים בקלות יחסית ויצרה גמישות רבה. בהמשך חברות נוספות החלו לייצר גם כן מכונות סדר דומות (אינטרטייפ שייצרה מכונות דמויות ליינוטייפ, ו־Ludlow שייצרה מכונות ליציקת שורות כותרת). ההמצאה החשובה השלישית שהתפתחה בעקבות המהפכה התעשייתית הייתה המצאת הפנטוגרף בשנות ה־80 של המאה ה־19. הפנטוגרף הוא מכשיר הקטנה, שאיפשר למפעילו לחרוט רושמת של אות קטנה על ידי מעקב אחרי קווי המתאר של איור מוגדל של האות. גם לפנטוגרף היה תפקיד חשוב בייעול תהליכי הדפוס כיוון שהוזיל את עלות ייצור הרושמות והאמהות ובכך סייע להאצת תהליכי הסדר והדפוס. בנוסף הפנטוגרף איפשר למעצב גרפי שלא היה חרט אומן לעצב אותיות שהותקו בדיוק רב לרושמות, ללא אינטרפרטציה של החרט. האפשרות החדשה הזו איפשרה ליותר אנשים להכנס למעגל עיצוב האותיות, יצרה את עולם עיצוב הפונטם שידוע לנו כיום ותרמה רבות לגיוון סוגי האותיות כבר אז.

 

ההשפעות האמביוולנטיות של המהפכה התעשייתית

עם כל הפיתוחים הטכנולוגיים אפשר לחשוב שהמהפכה התעשייתית שיפרה כבר עם תחילתה את האותיות ואת העולם הטיפוגרפי, בעוד שההפך הוא הנכון. ההתפתחות הטכנולוגית כשלעצמה לא הביאה לשיפור באותיות עצמן במהלך המאה ה־19 כיוון שהמכונות החדשות גרמו לירידה באיכות האותיות המודפסות. במידה מסויימת בשל הדגש המופחת על האיכות ודגש המוגבר על הכמות, אך מכך שסוגי האותיות הישנות לא התאימו יותר לטכנולוגיה הקיימת והחדישה. האותיות מהטיפוסים המודרניים, שמאופיינות בקוים עדינים מאוד, לא התאימו להדפסה במהירות גבוהה ועל נייר חלק יותר מבעבר, והקווים העדינים הודפסו באופן דק מדי או שנעלמו כליל.  מציאות זו נשמרה עד תחילת המאה ה־20. גם לפנטוגרף ולטכנולוגיות הקטנה והגדלה שבאו לאחריו היה חלק בירידת איכות האותיות. לפני המצאת הפנטוגרף, חרט האותיות היה מתאים את האותיות לפי גודלן בזמן החריטה. הטכנולוגיות החדשות גרמו לכך שאותיות בכל הגדלים נוצרו מאותם קווי מתאר. כיום רק משפחות גופנים ספורות מכילות גופנים מותאמים לגודל האות. גורם נוסף שתרם לירידת באיכות האותיות היא מגבלות טכניות שמכונות הסדר החדשות הציבו בפני הסדרים (המכונות החדשות הופעלו על ידי מקלדות שבחרו אמהות מהמחסנית ונוצר מצב בו מספר הסימנים השונים היה מוגבל על ידי מספר המקומות במחסנית ומספר המקשים במקלדת). כמו כן, האותיות פתאום היו צריכות להיות במספר מידות רוחב מוגבל, דבר אשר לא התקיים בסדר־היד. התוצאה הבולטת ביותר של המגבלות החדשות היתה הנטייה להגביל את מספר הגופנים השונים בכל דף לשניים, כיוון שבדרך כלל כל מחסנית כללה שני גופנים, למשל רגיל ועבה, או רגיל ונטוי, או בעל תגים וחסר תגים.

 

האותיות עצמן הותאמו למכונות החדשות רק במהלך המחצית הראשונה של המאה ה־20, והגופן הראשון שהותאם כך היה האות Plantin שנחתך לסדר־מכונה על ידי חברת מונוטייפ (האות התבססה על אותיות עתיקות, אך עובתה כדי שבהדפסה מודרנית, עם מעט התפשטות דיו, תיראה דומה לאות המקורית). אותיות רבות נוספות הוכנו למכונות החדשות, בתחילה על ידי התאמת אותיות ישנות ובהמשך על ידי עיצוב אותיות חדשות, שהמוכרת ביניהן היא Times Roman. משם באו כבר כל הפונטים האחרים שידועים לכולנו, ואלו שרק לחלקנו. ומה עם הפונטים שלכם, מתי הומצאו?

 

לפני המצאת הטכנולוגיות הדיגיטליות, רשמה המאה האחרונה מספר המצאות טכנולוגיות אנלוגיות. טכנולוגיות אנלוגיות אלו היו את הבסיס להתפתחות הטכנולוגיות הדיגטליות שאנחנו מכירים כיום. מטרתו של מאמר זה לסקור את נקודות השיא בהתפתחות הטכנולוגיות הטרום דיגיטליות של המאה שעברה עד לתחילת העידן המודרני בדפוס.

 

דפוס האופסט

בתחילת המאה ה־20 נכנס לשימוש תהליך דפוס האופסט (offset), והחליף כמעט לגמרי את דפוס הבלט במהלך המאה שעברה. דפוס האופסט מבוסס על העברת תמונת הדף ללוח פלדה דק וממנו לנייר המודפס (בדרך כלל בתהליך צילומי, בדומה לפיתוח של תמונה). השיטה מתאפיינת בשני יתרונות עיקריים: המהירות ביחס לשיטות אשר היו קיימות קודם לכן (נובע מכך שניתן להרכיב את לוח הפלדה על גליל, להבדיל מגלופת בלט שטוחה), והדיוק הרב יותר על פני זה שבדפוס הבלט (תכונה משמעותית במיוחד בהדפסות צבע, שבהן כל דף מודפס ארבע פעמים, כל פעם בדיו בצבע אחר).

 

בשנים הראשונות להמצאת לאופסט, היו מכינים את לוחות ההדפסה על ידי סידור דפים מאותיות עופרת, ביד או במכונת סדר (את גלופת הדף המסודר היו מדפיסים על נייר, מצלמים את הנייר, ואת הנגטיב היו מפתחים על לוח הדפסה מפלדה).

 

סדר צילום

לתהליך האופסט כשלעצמו לא היתה השפעה גדולה על האותיות, אבל הוא גרר בעקבותיו שינויים בתהליך הסדר, והם אלו שהשפיעו על עיצוב האותיות. אם בדפוס בלט היו מסדרים את אותיות המתכת ומהן מדפיסים ישירות על נייר. בדפוס אופסט, התהליך כבר כלל חמישה מרכיבים במקום שניים, דבר אשר הפך את השיטה למשופרת מקודמותיה מבחינות מסוימות, אך גם לפחות יעילה מבחינות אחרות.

שתי טכנולוגיות חדשות קמו על מנת לייעל את דפוס האופסט: הראשונה הייתה סדר־צילום. היא נכנסה לשימוש בשנות ה־50 ואיפשרה ייצוג של האותיות על ידי תמונה שלהן על סרט צילום (בדרך כלל, כל האותיות היו מיוצגות על גבי סרט צילום אחד, למשל בעיגול, על דיסק). מכונת הסדר בעצם איפשרה בחירת אות בודדת וחשיפתה לנגטיב במקום המתאים, לאחר מכן המכונה הייתה חושפת את האות הבאה בטקסט במקום הבא בדף וכך הלאה. טכנולוגיה זו איפשרה סדר מהיר יותר מהמכונות המכניות, במקרים מסויימים אף איפשרה לסדר מתוך סרטי הנייר הקיימים, ויצרה ישירות נגטיב, ללא צורך בדפוס בלט בכלל. לסדר־צילום היו השפעות אמביוולנטיות על האותיות, כאשר שני היתרונות העיקריים היו היכולת לקרב או להרחיק אותיות באופן חופשי (kerning), והיכולת לעוות אותיות באופן אופטי. המרחק בין אותיות מתכת היה נקבע על ידי השוליים שלהן, לכן קשה היה להרחיק אותן וממש בלתי אפשרי לקרב, בסדר־צילום לעומת זאת, ניתן היה לקרב את האותיות או להרחיקן על מנת לקבל כל תוצאה רצוייה. זה איפשר לרווח את הטקסט בצורה אחידה יותר, למשל להקטין את הרווח בין האותיות הלטיניות A ו-V בעת הצורך, או בין העבריות ר' וג' (הר' הרי פתוחה למטה משמאל והג' בולטת למטה ימינה). היכולת לשלוט במרחק בין אותיות איפשרה למעצבים גרפיים ליצור כותרות עם אותיות צפופות מאוד (אופנה שרווחה בעיקר בשנות השבעים) או רחבות יותר בהתאם לצורך ובכך להרחיב את מנעד האפשרויות בפני לקוחותיהם. האפשרות להגדיל ולהקטין באופן מדוייק כעת את האותיות דמתה לאפשרות אשר הייתה גלומה בפנטוגרף, וכמותו גרמה להיעלמות האותיות המותאמות לגדלים מסויימים. היכולת להטות אותיות חסכה את הצורך לעצב אותיות מוטות והרחיבה את אפשרויות העיצוב. החסרון הגדול של סדר צילום לעומת זאת, בייחוד בתחילת הדרך של הטכנולוגיה, היה פוקוס לא מדוייק. התוצאה המוגמרת, הייתה תלוייה בחדות תבנית האותיות, וכמו כן, גם בפוקוס מדוייק במערכת האופטית של מכונת הסדר, מכונות רבות התקשו להגיע לפוקוס המדוייק והתוצאה הייתה אותיות מטושטשות.

 

אותיות המעתק

טכנולוגיה חשובה נוספת שהתפתחה במאה ה־20 הייתה אותיות המעתק. אותיות המעתק היו אותיות המודפסות על פילם שקוף, שניתן היה להעבירן למשטח הרצוי (בדר"כ נייר) על ידי שפשוף צידו הלא מודפס של הפילם (dry transfer lettering). החברה הידועה ביותר שייצרה אותיות כאלה היתה Letraset. את האותיות היו מעבירים לנייר אחת אחת ואת הנייר מצלמים לנגטיב. תהליך הסדר היה איטי הרבה יותר מאשר בסדר הצילום או בסדר המכונה בעופרת, שבהם פשוט הקלידו את הטקסט, כיוון שהצריך לצלם את הנייר על מנת ליצור את הנגטיב, אבל היה לו יתרון חשוב: ניתוק התלות ממכונות ספציופיות. מכיון שהתהליך התבצע בצורה ידנית ולא דרש תאימות לאיזשהן מכונות, ניתן היה להכניס לשוק אותיות חדשות בקלות, בלי שיהיה צורך להתאימן ולהתקינן במכונות מסויימות. מעצב או סדר יכול היה פשוט לבחור גליון של אותיות שנראו לו מתאימות לצרכים שלו ולהשתמש בהן לפי רוחו. אך השילוב של האיטיות בשימוש יחד עם הגמישות העצומה הביאו לכך שאותיות המעתק שמשו בסופו של דבר בעיקר לכותרות ומודעות, ולא לטסקט רצוף. הקלות שבה ניתן היה לייצר סוגי אותיות חדשות לסדר־צילום ולאותיות מעתק, לעומת השיטות הקודמות הביא לגידול גדול במספר האותיות שעוצבו והוכנסו לשימוש בשנות השישים, השבעים, והשמונים, באנגלית וגם בעברית.
מעניין הא? אם אהבתם, שתפו את חבריכם 🙂 אין כמו פיסת מידע היסטורית מרתקת כדי להחכים או סתם להעביר את הדקות הפנויות שביום!

העידן הכי משמעותי בעולם הטיפוגרפיה היה באמצע המאה שעברה כאשר השיטות הדיגיטליות החליפו את אלו המסורתיות והאנלוגיות והקלו על האדם במלאכתו. שחרור האדם מחובות עבודה טכניות בעיצוב הגפנים, הרחיב את פועלו האומנותי וקידם את מקצוע הדפוס למה שהוא היום, אומנות לכל דבר.

שנות ה־60: מכונות סדר דיגיטליות והפיקסלים

העידן הדיגיטלי בתחום הדפוס והאותיות החל באמצע שנות ה־60 של המאה שעברה וגרם למהפכה של ממש בכל שיטות העבודה הקלאסיות שהיו ידועות עד אז. מכונות סדר חדשות נכנסו לתחום והן החלו לייצג את תבנית האותיות כבר לא על ידי אותיות על פילם, אלא בזכרונות מחשב (במקום לחשוף בנגטיב אות שלמה על גבי פילם כבעבר, מכונות הסדר החדשות החלו לחשוף פיקסלים). מערכות מתקדמות יותר שהגיעו בהמשך שמרו על הייצוג המתימטי של קווי המתאר של האות, מה שאיפשר למעצב להגדיל או להקטין אותיות ביתר קלות (הפעם המחשב החליט איזה פיקסלים נמצאים בתוך קווי המתאר, במקום האדם). המכונה שחשפה את הפיקסלים בהתאם להוראות המחשב נקראת imagesetter, ותהליך ההמרה של תמונת הדף הנדרשת למטריצה גדולה של פיקסלים נקרא raster image processing או RIP. הדור הראשון של מכונות הסדר הדיגיטליות חשפו פיקסלים בעזרת שפופרת קתודית, דומה בעקרון פעולתה לשפופרת של מסך טלויזיה או מחשב, שבהן ניתן לשלוט על קרן אלקטרונים, אך הדור השני של המכונות הללו כבר השתמש בלייזר לצורך כך.

שנות ה־70: מדפסות לייזר והזרקת דיו

אל מכונות הסדר הדיגיטליות שחשפו פילם הצטרפו בהמשך טכנולוגיות דפוס דיגיטליות נוספות, שכולן היו מיועדות להפוך את המטריצה של הפיקסלים לדף מודפס. הטכנולוגיות המוכרות ביותר מאותה תקופה הן מדפסות הלייזר והזרקת הדיו. שני סוגי המדפסות הללו הומצאו בשנות ה־70 ונכנסו לשימוש נרחב יותר בשנות ה־80. שני הסוגים איפשרו להדפיס ישירות על הנייר, ללא צורך בנגטיב, לוח דפוס, או מכונת דפוס, ותוך איכות ההדפסה (הרזולוציה) העולה ברבות על זו של הפילם והאופסט. לשיטה זו היום גם חסרונות גדולים בהשוואה למכונות דפוס, השיטה הייתה איטית יותר ויקרה יותר, שני חסרונות אשר היו מורגשים בעיקר כאשר היה צורך לייצר מספר עותקים רב.

שנות ה־80: אדובי ופורמט הפוסטסקריפט

עד אמצע שנות ה־80, כל מערכת סדר דיגיטלית השתמשה בפורמט המיוחד לה לייצוג הגופנים, חלק מהמערכות ייצגו ישירות את הפיקסלים שצריך היה לחשוף בהן ייצוג האותיות היה קשור לרזולוציה של המערכת, ובאחרות הייצוג היה של קווי המתאר וללא תלות ברזולוציה. באמצע שנות ה־80 התחילה חברת אדובי (Adobe) לשווק את תוכנת ה־ RIP ומאז השאר הפך להיסטוריה. התוכנה קיבלה ייצוג של דפים בשפת מחשב מיוחדת לכך (פוסטסקריפט PostScript), ובנתה מכל דף מטריצת פיקסלים להדפסה על פילם או נייר. השפה, שהגדירה כיצד מייצגים דף, פורסמה ברבים ואיפשרה לפתח תוכנות סדר סטנדרטיות, שכולן ייצרו דפים מתוארים בפוסטסריפט. המוצרים הראשונים שהכילו תוכנת ה־RIP היו מדפסות הלייזר של חברת אפל ומכונות לייצור פילמים של חברת ליינוטייפ, אך תוך זמן לא רב עברה רוב תעשיית מדפסות הלייזר ומכונות הפילם לשפת הפוסטסקריפט, מה שאפשר לכל תוכנת הסדר לעבוד עם כל מדפסת או מערכת דפוס ובכך הנגיש את הההדפסה לקהל רחב יותר ומגוון יותר.

שנות ה־90: אפל ופורמט הטרוטייפ

בשנים הראשונות שמרה אדובי על הפורמט של גופני הפוסטקריפט בסוד, ובכך הפכה את עצמה למונופול של גופנים למערכות פוסטסריפט (אדובי פרסמה פורמט פומבי לסוג מסויים של גופנים, שהפיק תוצאות טובות במערכות דפוס אבל לא במדפסות לייזר, שהרזולוציה שלהן הייתה נמוכה בהרבה ובכך שמרה על יתרונה לעצמה). בשנת 1989 פיצחה חברה אחרת, ביטסטרים, את הפורמט והחלה לשווק גופנים, ורק בעקבות כך פרסמה אדובי את הפורמט של כל סוגי גופני הפוסטסקריפט אך כבר לא היה בהם צורך של ממש כיוון שבתחילת שנות התשעים פיתחה חברת אפל, במיזם משותף עם מייקרוסופט, פורמט סטנדרטי נוסף לגופנים, גופני  טרוטייפ (TrueType). הפורמט היה שונה בפרטים טכניים רבים מפורמט הפוסטסקריפט, אך בהמשך הבדל זה הצטמצם וניתן היה להשתמש בשני הפורמטים בכל מערכת מחשב ובכל מדפסת. בהמשך בעקבות שיתוף הפעולה בין אדובי ומייקרוסופט, נכנס לשימוש פורמט סטנדרטי שלישי, OpenType, שאיחד למעשה את שני הפורמטים הקודמים והוסיף להם תכונות חדשות.

 

השפעת הטכנולוגיות הדיגיטליות על עיצוב האותיות

גידול בביקוש ובהיצע

הסטנדרטיזציה של הגופנים הדיגיטליים יצרה אפשרות לפתח ולהפיץ סוגי אותיות חדשים בעלות נמוכה בהרבה מזו שהייתה בטכנולוגיות הקודמות. תוכנות שעלותן הסתכמו בכמה מאות דולרים לכל היותר ואיפשרו עתה למעצבים לפתח גופנים מקצועיים מגוונים ולהשתמש בהם בכל תוכנות הסדר. היכולת לפתח אותיות בעלות נמוכה איפשרה למעצבים לפתח מספר חסר תקדים של סוגי אותיות חדשות, אך לשפע החדש הזה נלוותה ירידה דרסטית במחירי הגופנים, ולירידה הזו במחיר, שנבעה מהגידול בהיצע, הייתה השפעה שלילית על הכדאיות של פיתוח סוגי אותיות נוספות (בייחוד אותיות לטקסט שוטף, שפיתוחן מצד אחד ממושך מזה של אותיות ראווה והביקוש שלהן נמוך יותר מאידך). אך חסרון של האחד הוא יתרון של השני, וכך גם במקרה הזה, הירידה במחיר איפשרה פתאום ליותר אנשים לרכוש פונטים איכותיים ותרמה בכך לגידול הביקוש.

אותיות חדשות נולדות

ובכן, אז מה הייתה השפעת הטכנולוגיות הדיגיטליות על עיצוב האותיות? ההשפעה העיקרית נבעה מהסרת רבים מהאילוצים שטכנולוגיות קודמות כפו על עיצוב ופיתוח האותיות. בטכנולוגיות דפוס דיגיטליות, המחשב יכל להחליט על הצבע של כל פיקסל, להדפיס ברזולוציה גבוהה יותר, לקרב או להרחיק אותיות, להשתמש במגוון סימנים גדול באותה שורה, לבחור תבנית אות בהתאם לגודלה, וכן הלאה. כתוצאה מכך החלו להיוולד משפחות שלמות של אותיות לטיניות חדשות, כגון Minion ו-ITC Bodoni הכוללות גופנים לגדלים שונים של אותיות, וגופנים שמתאימים עצמם אוטומטית לכל גודל שהוא (בטכנולוגיית Multiple-Master). בהמשך נולדו גם סוגי אותיות רבים הכוללים מגוון גדול של סימנים מיוחדים, כגון אותיות רבתי מסולסלות לקישוט, אותיות רבתי מוקטנות להדגשה, ספרות מיוחדות לשימוש עם אותיות קטנות וספרות אחרות לאותיות רבתי, ספרות בריווח קבוע לטבלאות וספרות בריווח פרופורציוני לטקסט שוטף, ועוד. השפעה נוספת של ההתפתחויות הטכלוגיות הדיגטליות נבעה מהרזולוציה הנמוכה של מדפסות הלייזר והזרקת דיו. המדפסות הראשונות מסוג זה פעלו ברזולוציה של 300 פיקסלים בלבד. רזולוציות אלו נמוכות משמעותית מהרזולוציה שבה מכינים פילמים לדפוס, שהיא לפחות 1200 פיקסלים, ולעיתים קרובות אף 2400 או יותר. וכך במשך שנים, כל הטקסטים שהודפסו על מדפסת משרדית הופקו ברזולוציה נמוכה, והאותיות הקטנות או בעלות המאפיינים העדינים יותר הושפעו מכך לרעה יותר מכל. על מנת להתמודד עם מצב זה, עוצבו אותיות חדשות שמטרתן היתה קריאות ודיוק גם ברזולוציה נמוכה, כאשר בין המשפחות הראשונות שעוצבו למטרה זו היתה Lucida.

הרחבת הפורמט

מספר אילוצים התעוררה עם תחילת העידן הדיגיטלי, הדבר נבע בעיקר מהסטנדרטיזציה של הגופנים. פורמט דיגיטלי סטנדרטי איפשר עתה לכל גופן לעבוד עם כל מחשב וכל תוכנה, אבל הוא הגביל את מתכננו לתכונות שהפורמט תומך בהן. גופני טרוטייפ ופוסטסקריפט, למשל, תמכו בקירוב או הרחקת זוגות אותיות מסויימים, אבל הן אינן תמכו בהרמת או הורדת אותיות, או בניקוד בעברית. הפורמטים הללו, שתוכננו בארצות הברית, תומכו באופן טוב למדי בתכונות טיפוגרפיות שדרושות לטיפוגרפיה לטינית, אבל ככלל אינם תומכו בתכונות שדרושות לשפות לא לטיניות, כמו מיקום ניקוד בעברית, ערבית, ועוד. שתי דוגמאות לכך הן גופנים ערביים של DecoType, שרק תוכנות מסויימות היו מסוגלות לנצל בצורה אופטימלית, ועזר הניקוד למקינטוש "מפיק ודי", שאיפשר למקם ניקוד בדיוק רב יותר, אבל לא בצורה התקנית.בהמשך קמה גישה שניסתה להרחיב את הפורמט הסטנדטי הקיים כך שיתמוך בתוכנות נוספות מלבד תוכנות האם שלו. נעשו שלושה נסיונות משמעותיים בתחום זה, כאשר רק אחד מהם צלח. השניים שנכשלו, הראשון היה של חברת אפל הרחיבה את פורמט הטרוטייפ לפורמט בשםTrueType-GX, והפכה חלק מגופני ה-GX לניתנים לשימוש גם כגופני טרוטייפ רגילים. ייצור גופנים בטכנולוגיה זו היה קשה למדי, וגרם לכך שנוצרו עבור הטכנולוגיה מספר קטן מאוד של גופנים, חלקם על ידי אפל עצמה ועוד מספרים קטנים על ידי ביטסטרים וליינוטייפ. מיעוט הגופנים גרם למפתחי תוכנה שלא לתמוך בפורמט, וכתוצאה מכך לא היו כמעט תוכנות שתמכו ביכולות המיוחדות של אותם הגופנים. הפורמט השני היה של חברת אדובי אשר הרחיבה את פורמט גופני הפוסטסקריפט לפורמט בשם MultipleMaster, שאיפשר למשתמשים ליצור מגוון כמעט אין סופי של ווריאציות של אותיות מגופן אחד. הגופן היחיד הכיל למעשה כמה גרסאות של כל אות, והווריאציות היו ערבובים של אותן האותיות. כך למשל גופן יכול היה להכיל גרסה דקה ועבה של כל אות, והמשתמש יכול ליצור כל גרסת ביניים שרצה. הצירים האופיינים שגופני MultipleMaster של אדובי סיפקו עובי, רוחב, וגודל אופטי, אך גם גופני MultipleMaster היו קשים לייצור ובפועל רק אדובי עצמה ייצרה כאלה. למרות שנוצרו גופנים איכותיים, ולמרות שהיו תוכנות שתמכו בהם, לא נוצר להם שוק משמעותי וגם אדובי הפסיקה לפתח אותם. לאחר מכן קם הנסיון השלישי להרחיב את הפורמטים הסטנדרטיים, הוא התרחש בתחילת שנות ה2000, וביקש לאחד את גופני הפוסטסקריפט והטרוטייפ ולהוסיף להם תכונות נחוצות נוספות. התכונות החשובות שהפורמט החדש הוסיף היו שליטה מתוחכמת במיקום של כל סימן, החלפת אותיות, ויישור שורה מתקדם. השליטה במיקום הסימנים איפשרה, למקם ניקוד בעברית וערבית, לסדר שפות הודיות, ועוד, החלפת האותיות איפשרה לגופן להכיל אותיות מסולסלות וסוגים שונים של ספרות, והיישור השורה איפשר ליישר שורות בערבית על ידי מתיחה של אותיות במקום הגדלת הרווחים בין המילים.
כל אלו היו צעד משמעותי בקידום העולם הטיפוגרפי ועיצוב תחום הפונטים שאנחנו מכירים כיום. ההתפתחויות הטכנולוגיות בחצי המאה השנייה של המאה ה־10 היוו למעשה את הזרז לקיומן של הטכנולוגיות המוכרות כיום.

 

נ' הפוכה (׆) או נ' מנוזרת (מובדלת) היא סימן המזוהה עם הטקסט המקראי שמופיע במהדורות נוסח המסורה (רשימת הערות על נוסח המקרא) של התנ"ך במספר מקומות* (בספר במדבר ובתהילים) ואף במגילות ים המלח. חוקרי מקרא מציינים כי הסימון היה מקובל בקרב הסופרים בעת העתיקה ושימש אותם למסגר גרסה לא רשמית של הטקסט הרשמי או לסמן נוסח שאינו נמצא במקומו הנכון בטקסט ואשר היה צורך להזיזו או להשמיטו בהמשך (תפקיד הדומה מאוד לזה של הסוגריים כיום).

הנ' ההפוכה במקורות השונים

לאורך המאות מקורות שונים התייחסו אף הם לסימון הנ' ההפוכה בפרשנות המקורית או הוספיו פרשנות משלהם לסימון. במקורות היוונים סימון זה כונה ἀντίσίγμα (אנטי סיגמא), כאשר הן ‏ הסיגמא (Σ) והן האנטי סיגמא שמשו את סופריה כדי לציין את תחילתה ואת סופה של גרסה אשר שימשה מעין טיוטה והיה עליהם להשמיט אותה או לשנות את מקומה. למעשה מסימון יווני זה התפתח הסימון המודרני של הסוגריים הידועים לנו כיום (שימו לב לדמיון באייקונים אשר נשמר עד היום).

התלמוד הבבלי מתייחס לסימון זה, ומציין בין היתר כי סימון זה מרמז על פסוק שמופיע שלא במקומו:

	ת"ר: "ויהי בנסוע הארון ויאמר משה" – פרשה זו עשה לה הקב"ה סימניות מלמעלה ולמטה, לומר שאין זה מקומה. ר' אומר: לא מן השם הוא זה, אלא מפני שספר חשוב הוא בפני עצמו.[…] תניא: רשב"ג אומר, עתידה פרשה זו שתיעקר מכאן ותכתב במקומה. ולמה כתבה כאן? כדי להפסיק בין פורענות ראשונה לפורענות שנייה.
– מסכת שבת, דף קטו ע"ב – קטז ע"א

התייחסות נוספת לסימון זה מופיעה במסכת סופרים, חיבור ארץ ישראלי שחובר בתקופת הגאונים (מסוף המאה ה־6 ועד המאה ה־11).

הכותב צריך לעשות שיפור‏ בפתיחה של ויהי בנסע הארון מלמעלן ומלמטן, שהוא ספר בפני עצמו […] הכותב צריך לעשות שיפור‏ בפתיחה של ויהי העם כמתאוננים מלמעלן ומלמטן שהוא ספר בפני עצמו […]

* הנו"ן ההפוכה מופיעה בתורה בתשעה מקומות בדיוק: פעמיים בספר במדבר. בפרק י', לפני ואחרי שני הפסוקים ל"ה-ל"ו. ושבע פעמים נוספות  בספר תהילים. במזמור ק"ז, בכתר ארם צובא ובמהדורות שלפיו: לפני כל פסוק ופסוק מששת הפסוקים כ"ג-כ"ח ולפני פסוק ל"א, בכתב יד לנינגרד: לפני כל פסוק ופסוק משבעת הפסוקים כ'-כ"ו. רש"י בפירושו למקרא מציין עוד מופע של נו"ן הפוכה בספר בראשית י"א, ל"ב, אולם סימון זה אינו מופיע בשום כתב יד של המסורה שיש בידינו כיום.

 

רבים מאיתנו יודעים היום לא מעט על פונטים דיגיטליים ועל שיטות לעיצובם, אך מה באשר לשיטות יצירת הדפוס אשר היו קיימות בעבר ואם כל שיטות הדפוס, דפוס הבלט? הרבה לפני שתוכנות המחשב נוצרו והקלו את העבודה עבור המעצבים הטיפוגרפיים מביניכם היה קיים עולם תוכן טיפוגרפי שמרני אך עשיר מאוד ובראשו הלטרפרס. הלטרפרס (letterpress) או  דפוס הבֶּלֶט כפי שהוא מכונה בעברית, זהו דפוס אשר התבצע בשיטת ההדפסה הישירה בה האותיות נוצקו בראש קובייה עשויה עופרת, כאשר לכל תו הייתה קובייה משלו (גם לרווח הייתה קובייה נפרדת), ובאופן הזה יוצרו סדרות אותיות בגדלים שונים, כל סדרה הכילה מספר גדול של אותיות מאותו המין על מנת שיוכלו בבוא העת להרכיב עמודים שלמים.

כיוון שמקור שיטת הלטרפס היה אותיות בולטות, משם נגזר שמה של השיטה (הדפוס ידוע גם בכינויו דפוס הסדר). הלטרפס זו השיטה העתיקה ביותר של ההדפסה. על פי שיטה זו משטחים עם אותיות בולטות הוטבעו בדיו לאחר מכן במשטח אשר יועד להדפסה. החומר ממנו היו עשויות האותיו היה בדרך כלל מתכת, אך ידועות גם אותיות אשר היו עשויות מחומרים נוספים, כגון: עץ ואבן. מגזין "לייף" כינה את המצאת השיטה אשר התחילה את הדפוס הידוע לנו כיום כהמצאה החשובה ביותר של האלף האחרון.

 

הלטרפרס במאה ה־11 בסין, בי שנג

השימוש בלטרפס כנראה התחיל אי שם בתחילת מאה ה־11 לספירה, בסין, כאשר  סיני מקומי בשם בי שנג (Bì Shēng), המציא שיטת הדפסה מתוך התנסות בהדפסה של כתב סיני מורכב תוך שימוש בכלי חרסינה. השיטה החדשה על כל מרכיבי הידע ששנג יצר ורכש הועברה במהלך שתי המאות הבאות  אל שושלת  קוריאה הנוכחית,  אשר באותו הזמן הייתה תחת השפעה פוליטית ותרבותית של סין, ומאז עברה שם  שיפורים והתפתחויות עד שבמאה ה־13 הודפסו לראשונה גם הדפסות בעזרת השימוש במתכת.

הלטרפרס במאה ה־15 במערב אירופה, יוהאן גוטנברג

מספר מאות לאחר המצאתו של בי שנג ובאופן בלתי תלוי, במאה ה־15, צרף גרמני בשם יוהאן גוטנברג שאתם וודאי כבר מכירים היטב מהידע הכללי שלכם או מהפוסטים הקודמים בבלוג, המציא שיטת דפוס נוספת המיועדת להדפסה בעזרת המתכת. גוטנברג היה הראשון בשינוי התפיסה לגבי שימושי בדפוס ולכן מיוחסת לו ההמצאה של הלטרפרס. השימוש שעשה גוטנברג במכונת ההדפסה בנוסף לשיפורים הנוספים שהכניס בה, היו אלה שהפכו את הדפוס התעשייתי של אותם הימים לבעל תוצאות מתקדמות ביותר ביחס לכתבי היד שעשו המעתיקים בימים שקדמו לדפוס הממוכן.

בעקבות ניסיונו כצורף וידיעותיו הרבים  בתחום המתכות, גוטנברג היה למעשה הראשון שיצר את הסגסוגת שהכילה עופרת, בדיל ואנטימון, שהייתה הכרחית לייצור אותיות איכותיות ושבעזרתן בסופו של דבר הדפיסו ספרים בעלי איכות הדפסה שלא הייתה אפשרית לפני. אותיות אלו העשויות סגסוגת של מתכות היו מתאימות לעבודות ההדפסה ועמידות הרבה יותר מאותיות החימר, העץ והנחושת שבהן השתמשו במזרח אסיה במאות שקדמו לכך. בהמשך יצר גוטנברג את צבע השמן הראשוני שהיה עמיד יותר מאשר צבעים מבוססי מים שבהם השתמשו בזמן מוקדם יותר ובכך הביא לשיפור נוסף בשיטת ההדפסה. הספר הראשון שהדפיס גוטנברג בשיטת הלטרפרס היה ספר תנ"ך (תנ"ך גוטנברג), לאחריו הודפס כתב העת מיינז פסלטר (Mainz Psalte) שיצא לאור באמצע המאה ה־15 עם ראשי תיבות באדום ובכחול, ונחשב כמעוצב בידי גוטנברג, על אף שהודפס תחת שמם של יורשיו: גון פאוסט ופטר סקופר. שיטת הלטרפרס של גוטנברג נשמרה כפי שהיא והמשיכה לשרת את בני האדם במשך 500 מאות השנים הבאות אחריו כמעט ללא שינויים. שיטת הלטרפרס העשירה את קיומן של תעשיות הספרים והעיתונים ושינתה את פני העולם בכך שאיפשרה להפיץ ידע רב בקרב כל החפץ בכך.

על אף הקרדיט המוענק היום כמעט ללא עוררין לגוטנברג, קיימים ממציאים נוספים ברחבי אירופה הטוענים לכתר ההמצאה של מכונת ההדפסה הראשונה, ביניהם לורנס גנזון מהולנד ופנפילו קסטלאדי מאיטליה.

 

הלטרפס במאה ה־21

שיטת הלטרפס החלה לשנות את פניה רק במאה ה־20, כאשר עד שנות ה־50 מכונות הצילום ודפוס האופסט החליפו בהדרגה את מקומן של הלטרפרס בכל הנוגע להדפסה, ועד סוף המאה ה־20 הדפוס הדיגיטלי וטכנולוגיות חדישות נוספות שינו את פני התעשייה לבלי היכר עבור האנשים העוסקים במלאכה. למרות זאת, הלטרפס עדיין נמצאת בשימוש בישומים מסחריים מסוימים, כמו כן השיטה המסיונרית זוכה לתהילה מחודשת גם בקרב חובבי השיטה אשר מעריכים את עבודת היד שבשיטה, את האיכויות היוצאות בכך ואת המורשת ההיסטורית של גוטנברג והשיטה, ודרך השימוש בה כעת מחזירים עטרה ליושנה.

אהבתם? ספרו לחברים שלכם! 🙂

אם אינכם מגיעים מרקע דתי אז כנראה שאין שום סיכוי שתדעו רבות על טעמי המקרא, אבל אם בחרתם בעסקי הטיפוגרפיה כדאי שתתחילו להתעניין. במיוחד בשבילכם אספנו את כל מה שצריך לדעת ואת מה שמעניין בתחום הנורא עברי, ועם זאת, הנורא קדום הזה: טעמי המקרא.

מה הם בדיוק טעמי המקרא?

טעמי המקרא או בשמם המקוצר "טעמים" הינם סימני הפיסוק העבריים הקדומים ביותר שיודעים כעת. הם המופיעים, כשמם כן הם, בעיקר בטקסטים מקראיים ומסמנים לקורא את נגינת המילים המופיעות, את צורת ההגייתן או את חלוקת המשפט השלם שמופיע בטקטס. המטרות העיקריות שלהן משמשים הטעמים הן: תחביר וסמיני פיסוק (למשל הטעם "סוף פסוק" משמש כנקודה בסוף משפט, והטעם "אתנחתא" משמש כנקודה ופסיק בין חלקי משפט), פונולוגיה והטעמת המילה (מילעיל ומילרע), הנגנת המשפט (יצירת מתאר טונאלי והבהרת האינטונציה הנדרשת לשם קריאתו הנכונה), הדרכה מוזיקאלית להלחנת הטקסט (לכל טעם יש ניגון מסוים, המורכב מצירוף כמה תווים, שמעשיר את הקריאה, ומקל זכירתו).

כתיב הטעמים עצמו נשאר קבוע לאורך כל התנ"ך (למעט קבוצת טעמים נפרדת הידועה רק לעדות המזרח ונקראת "טעמי ספרי אמ"ת" המופיעה בספרים איוב משלי ותהילים, בה למרות צורתם הזהה של חלק מהטעמים, תפקידם התחבירי שונה). עם זאת, סגנון נגינתם של הטעמים השתנה מעדה לעדה ומקהילה לקהילה בהתאם לסביבה בה התפתח (למשל בנגינה האשכנזית מופיעים הדים ברורים למודוסים המערביים, ובזו המזרחית אשר מגיעה מארצות האסלאם ניתן למצוא צלילים רבים חסרי גובה מוגדר, בייחוד בטעם הסילוק, שנגינתו בנוסחים אלו דומה יותר לאנחה). השימוש העיקרי בטעמי המקרא במאה ה־21 נעשה בעיקר בבתי הכנסת בעת קריאת התורה, ההפטרות שבנביאים, וחמש המגילות שבכתובים, וצורת נגינתם משתנה מעדה לעדה.

רקע היסטורי

מסורת צורת הקריאה של הטקסט בצורת טעמים התפתחה כנראה בהדרגה עוד מתקופת בית המקדש השני (יש עדויות על מסורת של קריאה בטעמים, בתלמוד בבלי במסכת ברכות ואף בספר הזוהר‏), אולם לא פותחה מערכת סימון לכך. סימני הטעמים הידועים לנו כיום פותחו רק סביב המאה ה־10 לספירה בידי בעלי המסורה הטבריינים.

הטעמים כניקוד

נהוג להשוות את טעמי המקרא גם לניקוד המודרני, אך להכיר בהבדלים ביניהם כאשר ההבדל העיקרי בין הוא בכך שבעוד שהניקוד הוא ברמת האות ויכול לשנות את משמעות המילה לחלוטין (למשל  אל כמו כוח לעומת אל כמו בכיוון, ואל כמו איסור שמנוקדים כל אחת אחרת), הטעם הוא ברמת המילה ויכול לשנות את משמעות המשפט כמו הפיסוק בן ימינו.

הטעמים כסימני פיסוק

תפקידם ש הטעמים היה לחלק את המשפט השלם לשני חלקים עיקריים וכך הלא והלאה ברקורסיה. כאשר החלוקה העיקרית של הפסוק הייתה על ידי טעם בשם "הקיסר", החלוקה הבאה אחריו הייתה הפעם הראשונה בה הופיע בפסוקטעם בשם  "מלך", והחלוקה השלישית  והלאה הייתה על ידי "מלך". דבר אשר יצר בעיה כשהיה צורך לחלק את המשפט לשלושה חלקים (בעיה זו נפתרה חלקית על ידי שימוש בטעמים מסוג "שלישים", המשמשים כמו הפסיק הרגיל בסימני הפיסוק המקובלים כיום).

סוגי הטעמים

הטעמים המקראיים מחולקים לחמש משפחות והם מדורגים ביניהם מהחשובים יותר אל הפחות בעיקר על פי אורך ההפסקה שהם מייצגים, ככל שההפסקה גדולה יותר, הטעם יזכה לכינוי חשוב יותר. הקיסרים הינם הראשונים במדרג והעצירה בהם היא הארוכה ביותר (סוף־פסוק/סִלוּק ואתנחתא/אתנח), אחריהם באים המלכים (זקף-קטן, זקף-גדול, סגול/סגולתא, שלשלת וטרחא/טִפחא), אחריהם המשנים או השרים (רביע/רביעי, זרקא, פשטא, יתיב ותביר),  הַשָּׁלִישִׁים או הפקידים הינם הרביעיים במדרג והם מציינים עצירה קצרה במיוחד (פָּזֵר, קרני-פרה (נדיר), תלישא גדולה/תלשא, אזלא/גרֵיש, גרשיים/שני-גרשין), והמשרתים הינם האחרונים במדרג ואינם מציינים עצירה כלל (שופר מונח (נדיר)/הולך, מהפך/שופר מהופך, מרכא/מאריך, מרכא-כפולה (נדיר)/תרי-טעמי, דרגא, קדמא/אזלא, תלישא קטנה/תילשא, ירח-בן-יומו (נדיר)/ירח). בנוסף לאלו יש טעמים לא מנוגנים (מתג/געיא, מקף, פסיק/פסק).

איפיוני טעמים והשוואתם לסימני הפיסוק בני ימינו

לא סתם טעמי המקרא מושווים לסימני הפיסוק המודרניים, רובם שימשו באופן דומה או זהה לשימוש המקובל כיום בסימני הפיסוק, למשל: טעם אשר הופיע פעם אחת בפסוק אחד והיה טעם בשם "סוף פסוק", משמעותו התחבירית של הפסוק שהופיע בו תיהיה מקבילה ל"משפט" של ימינו, ומשמעותו של הטעם תהיה מקבילה לסימן הפיסוק "נקודה". דוגמא נוספות, טעם מסוג "אתנחתא" יכול היה להופיע יותר מפעם אחת בפסוק (אבל לא חייב היה להופיע בכולם) כאשר משמעותו של הטעם כיום היא כמו של סימן ה־".," במשפטים ארוכים, או "," במשפטים קצרים. כמו כן, הטעם "זקף קטון" שימש בערך כמו סימן הפיסוק "," כיום, אך ברמת הפסקה נמוכה יותר, והוא יכול היה להופיע מספר פעמים בכל משפט, ולרוב לחלק את שני החלקים של המשפט למספר חלקים נוספים. בנוסף, טעמים שבאו בזוגות קבועים חיברו בין שתי מילים ויצרו סמיכות ביניהם, באופן הזהה למה שהמקף המחבר ("-") בן ימינו משמש כעת.

ייצוג טעמי המקרא במחשב

על אף שטעמי המקרא הינם נחלת העבר, הם מופיעים בטקסטים החשובים ביותר ליהדות ועל כן הם מופיעים גם בזירות הקיברנטיות ברחבי הרשת. רוב מערכות המחשב כיום תומכות בטעמי המקרא, כאשר מערכות התומכות בתקן Unicode לייצוג סימנים במחשב אף אינן דורשות התקנת גופן מיוחד לצורך כך, ומערכת Windows (בגרסת 2000 ומעלה) דורשת גופן מיוחד (כגון Ezra SIL). לשם ההדגמה, להלן פסוק אחד עם טעמי המקרא אשר נעשה במחשב: בְּרֵאשִׁ֖ית בָּרָ֣א אֱלֹהִ֑ים אֵ֥ת הַשָּׁמַ֖יִם וְאֵ֥ת הָאָֽרֶץ: (בראשית, א', א').

אנו מקווים שלפחות חלק מכם ראה בזאת כמידע מעניין, כך או כך מדינתו קטנה והמגזרים בה רבים, כך שעוד תודו לנו על כך כשייצא לכם לעבוד עם המגזר הדתי (או כשתגיעו לגיל המצווה 😉 ).

 

 

	אשכנזים	ספרדים	איטלקים	תימנים
בֽ׃	סוֹף פָּסֽוּק/ סילוק	סוֹף פָּסֽוּק	סוֹף פָּסֽוּק	סִלּֽוּק
ב֑	אֶתְנַחְתָּ֑א	אתְנָ֑ח	אַתְנָ֑ח	אֶתְּנָ֑חָא
ב֒	סֶגּוֹל֒	סְגוֹלְתָּא֒	סְגֻלְתָּא֒	סְגֻלְתָּא֒
ב֓	שַׁלְשֶׁ֓לֶת	שַׁלְשֶׁ֓לֶת	שַׁלְשֶׁ֓לֶת	שַׁלְשֶׁ֓לֶת
ב֔	זָקֵף קָטֹ֔ן	זָקֵף קָט֔וֹן	זָקֵף קָט֔וֹן	זָקֵף קָטָ֔ן
ב֕	זָקֵף גָּד֕וֹל	זָקֵף גָּד֕וֹל	זָקֵף גָּד֕וֹל	זָקֵף גָּד֕וֹל
ב֖	טִפְּחָ֖א	טַרְחָ֖א	טַרְחָ֖א	טִפְחָ֖א
ב֗	מונח רְבִיעִ֗‏	רְבִ֗יעַ	רְבִ֗יעַ	רָבִ֗יעַ/רְבִ֗יעַ
ב֮	זַרְקָא֮	זַרְקָא֮	זַרְקָא֮	זִרְקָא֮
ב֙	פַּשְׁטָא֙	קַדְמָא֙	פַּשְׁטָא֙	פִשְׁטָא֙
ב֨ב֙	שְׁנֵ֨י פַּשְׁטִין֙	תּרֵ֨י קַדְמִין֙	תְּרֵ֨ין פִשְׁטִין֙	תְּרֵ֨ין פִשְׁטִין֙
ב֚	יְ֚תִיב	יְ֚תִיב	שׁ֚וֹפָר יְתִיב	יְ֚תִיב מֻקְדָּם
ב֛	תְּבִ֛יר	תְּבִ֛יר	תְּבִ֛יר	תַּבְרָ֛א
ב֡	פָּזֵ֡ר	פָּזֵר גָּד֡וֹל	פָּזֵ֡ר	פָּזֵ֡ר
ב֟	קַרְנֵי פָרָ֟ה	קַרְנֵי פָרָ֟ה	קַרְנֵי פָרָ֟ה	קַרְנֵי פָרָ֟ה
ב֠	תְּ֠לִישָא גְדוֹלָה	תִּ֠רְצָה	תַּ֠לְשָׁא	תִּלְשָׁא יָמִין
ב֜	גֵּ֜רֵשׁ	גְּרִ֜ישׁ	גֵּ֜רֵשׁ	אָתֵּי
ב֞	גֵּרְשַׁ֞יִם	שְׁנֵי גְרִישִׁ֞ין	שְׁנֵי גְרִישִׁ֞ין	תְּרֵין טִרְסִ֞ין
ב֣׀	מוּנַח לְגַרְמֵ֣הּ׀	פָּסֵ֣ק׀	לְגַרְמֵ֣יהּ׀
ב֥	מֵרְכָ֥א	מַאֲרִ֥יךְ	מַאֲרִ֥יךְ	מַאֲרְכָ֥א
ב֣	מוּנַ֣ח	שׁוֹפָר הוֹלֵ֣ךְ	שׁוֹפָר עִלּ֣וּי	שׁוֹפָ֣ר הוֹלֵךְ
ב֤	מַהְפַּ֤ך	שׁוֹפָר מְהֻפָּ֤ךְ	שׁוֹפָר הָפ֤וּךְ	שׁוֹפָ֤ר הָפוּךְ
ב֧	דַּרְגָּ֧א	דַּרְגָּ֧א	דַּרְגָּ֧א	דִּרְגָּ֧א
ב֨	קַדְמָ֨א	אַזְלָ֨א	אַזְלָ֨א	אַזְלָ֨א
ב֩	תְּלִישָׁא קְטַנָּה֩	תַּלְשָׁא֩	תַּרְסָא֩	תִּלְשָא שְׂמֹאל
ב֦	מֵרְכָא כְּפוּלָ֦ה	תְּרֵי טַעֲמֵ֦י	תְּרֵין חוּטְרִ֦ין	תְּרֵי טַעֲמֵ֦י
ב֪	יָרֵחַ בֶּן יוֹמ֪וֹ	יֵרֶח בֶּן יוֹמ֪וֹ	יֵרֶח בֶּן יוֹמ֪וֹ	יָרֵחַ בֶּן-יוֹמ֪וֹ

נהניתם? ספרו לחברים שלכם! 🙂

כולנו משתמשים בהם כשאנחנו כותבים (ד"א), כשאנחנו מדברים (איך בא לי על סופ"ש בחו"ל..), ואפילו כשאנחנו חושבים וחולמים (אסתפק גם בסופ"ש בארץ), אבל מה אנחנו באמת יודעים עליהם? מסתבר שלא מספיק.

אז מה הם ראשי התיבות ולמה אלמלא הם, "התפוז המכני" היה נשמע לכם לגמרי אחרת? הכנו לכם את כל מה שאתם צריכים לדעת על כל זאת ועוד!  אנחנו מבטיחים לכם שמעכשיו אתם תסתכלו לגמרי אחרת על אנשים ששם משפחתם הוא אזולאי למשל 🙂

אז מהם הר"ת?

הר"ת, או בשמם הלועזי נוטריקון, הינם טכניקה לשונית הנועדה לאפשר כתיבה ודיבור מהירים יותר, בעת כתיבה בכתב יד, הקלדה במעבד תמלילים או שיחה שבעל פה. לשם ההבהרה, לא כל הקיצורים הם ר"ת. כאשר מקצרים בטכניקה זו מילה אחת בלבד למשל והיא מסומנת בגרש('), מדובר בקיצור רגיל ולא בראשי תיבות (למשל ע' ־ עוזר, מ' ־ מטר, גב' ־ גברת), כנ" לגבי קיצור שמו של אדם שמסומן פעמים רבות בנקודה (למשל אברהם ב. יהושע). כאשר הקיצור י-ם – ירושלים נחשב ליוצא דופן ומיוחד במינו מבין הקיצורים.

רקע והיסטוריה

ישנן עדויות כי השימוש בר"ת היה מקובל כבר עם תחילת התלמוד, כאשר בתלמוד הבבלי למשל, במסכת שבת, מתייחסים לכינוי דוד המלך את קללותו של בן גרא כ"קללה נמרצת" ומסבירים כי בנמרצת הכוונה ל: נואף, מואבי, רוצח, צורר, תועבה.

כמו כן, לאורך כל שנות הגלות יהודים נהגו להשתמש בראשי תיבות גם לציון שמות משפחה של אנשים אשר מוצאם משבט לוי המיוחס (למשל אזולא"י – אשה זונה וחללה לא יקחו, או כ"ץ – כהן צדק, או סג"ל – סגן לויה, או בלו"ך – בני לוי כולנו וכו'). בנוסף, מורי הלכה שקמו במהלך הדורות כונו פעמים רבות בראשי התיבות של שמם (רמב"ם – רבי משה בן מימון, רמב"ן – רבי משה בן נחמן).

שיטות שימוש נפוצות

ישנן מספר שיטות לשימוש בר"ת, כאשר השיטה המקובלת ביותר היא שיטת הקיצור המשמשת לכתיבה בלבד (למשל 'עפ"י' אשר בעל פה נהגה בצורה המקור שלו "על פי"), אך לעתים הר"ת נעשים כה שזורים בשפה העברית ששיטת השימוש בהם בכתיב יוצרת מילה עצמאית חדשה גם בעל פה (למשל חכמינו זיכרונם לברכה שהפכו לחז"ל, או דין וחשבון שהפכו לדו"ח)  דוגמה קיצונית לכך היא המילה תפוז, שבה הושמטו הגרשיים המסמנים שאלה ראשי תיבות של "תפוח זהב". שיטה זו נפוצה במיוחד בעולם התוכן הצה"לי. הגייתם של ראשי תיבות כמילה עצמאית נפוצה גם כאשר ראשי התיבות הם שמו של אדם, כגון הרמב"ם, רש"י. בנוסף,ר"ת מסויימים נהוגים להגיית כל אחת מהאותיות המרכיבות את ראשי התיבות (למשל, מפקד פלוגה שהפך ל 'מ"פ' שנהגה בקרי: מם פא). כמו כן, הר"ת יכולים להתקיים גם ברקוסיה (למשל, 'פ"מ' שפירושו פקודות מטכ"ל).

ר"ת בשפות נוספות

שימוש דומה בר"ת ובהגייתן אפשר למצוא בשפות נוספות, למשל אם אתם זוכרים את ברית NATO משיעורי ההיסטוריה אז אתם וודאי יודעים שהר"ת שלה הן North Atlantic Treaty Organization על אף שהמילה NATO הפכה לנהוגה כמילה עצמאית, או אם בענייני עיצוב אתרים עסקינן אז הדוגמא של שפת ההתגיות HTML שהם בעצם ר"ת של HyperText Markup Language  תהיה מוכרת לכם יותר.

כללי כתיבת ר"ת:

• בר"ת של שתי מילים נהוג לקחת שתי אותיות מהמילה הראשונה ואחת מהשנייה (למשל עו"ד – עורך דין)
• בר"ת של שלוש מילים ויותר נהוג לקחת אות ראשונה מכל מילה (למשל חז"ל – חכמינו זכרם לברכה, או צה"ל –  צבא הגנה לישראל), בחלק מהמקרים על מנת שראשי התיבות יישמעו טוב יותר נהוג לחרוג מכלל זה (למשל סופ"ש – סוף שבוע)
• ר"ת מסומנים בגרשיים בלבד ולא בנקודות (צה"ל ולא צ.ה.ל).
• ר"ת אשר גם נהגים כמילה אחת וגם מסתיימים באחת מהאותיות: כ', מ', נ', פ', צ' ייכתבו באות סופית (למשל תנ"ך – תורה, נביאים, כתובים). במקרים בהם האות נהגית כדגושה, הכלל לא יחול על הר"ת והם יסתיימו באות רגילה (למשל שב"כ – שירות ביטחון כללי), גם במקרים בהם הר"ת מסתיימים באחת מהאותיות: כ', מ', נ', פ', צ' אבל לא נהוגים להגייה כמילה עצמאית (למשל אחה"צ – אחר הצהריים, או רה"מ – ראש הממשלה)
• לר"ת הנהגים כמילה ומתייחסים לאישה, מקובל עפ"י האקדמיה ללשון העברית להצמיד את סיומת הנקבה (מנכ"לית – מנהלת כללית).
• לר"ת הנהגים כמילה, אפשר להתייחס כזכר או כנקבה כרצון הדובר כאשר שתי הצורות תקינות ונכונות עפ"י האקדמיה ללשון העברית (למשל 'ד"ש חם' ו'ד"ש חמה').
• בר"ת הנכתבים בהטיה, הגרשיים אינם זזים ממקומם, אלא נשארים במקום המתאים לצורת היחיד (למשל קורס מ"כים -מפקדי כיתות).
• ר"ת המתורגמים מאנגלית ייכתבו על פי צורת הגייתם, כאשר על אף המקובל בפועל, האקדמיה ללשון העברית מורה להפריד בין האותיות באמצעות מקף (למשל אן-בי-איי – NBA ולא אן-בי-איי כפי שנהוג, או איי-בי-אם – IBM ולא יב"מ כפי שנהוג או "יבמ" כמו שהחברה עצמה מאייתת את סניפה המקומי, או נאסדק – NASDAQ ולא נאסד"ק).

חריגים

בנוסף לר"ת המוכרים התפתחו לאחרונה גם ר"ת לא רשמיים, למשל בעולם הקיברנטי בו יש חשיבות רבה למהירות הכתיבה, כבסיס לקיום דיאלוג שוטף, כתוצאה מכך התפתחו ר"ת מיוחדים למטרה זו (לדוגמא  LOL – Laughing Out Lou). דוגמא נוספת לחריגים הם ר"ת בדיעבד, כאשר לעתים מקובל להפוך מילים קיימות לר"ת באופן בו מוסיפים משמעות מורחבת למילה שלמה קיימת ובכך משווים לה צורה של ר"ת  (למשל שבת – שינה בשבת תענוג).

שימושים נוספים לר"ת

לעתים משתמשים בר"ת כאסטרטגייה לזיכרון (למשל ר"ת  "פי תשאל: נס אשיב" ל־12 אבני החושן: פיטדה, ישפה, תרשיש, שבו, אודם, לשם, נופך, ספיר, אחלמה, שוהם, יהלום, ברקת, אשר גם מלמד על המהות של אבני החושן כאשר עם ישראל היה שואל את פי השם שאלה ובדרך נסית היה מקבל תשובה על האבנים שהיו מתנוצצות).

פסקת סיום

כך או כך השימוש בר"ת בשיחה יהיה מיטבי כאשר המשתתפים בדיון, שבעל פה או שבכתב, יהיו בעלי רקע זהה אשר יאפשר להם להבין את משמעות הר"ת ולא לסרבל את השיחה או לפגוע באיכותה. לכן, יש להשתמש בר"ת בתבונה וברגישות על מנת לא לבלבל את מי שאינו בקיא בעולמכם, ולחילופין לא להעיק על מי שבקיא בעולם התוכן המסויים שאתם טרם מכירים.

נהנתם? ספרו לחברים שלכם ושתפו את הפוסט 🙂

 

מה זה בדיוק?

אם אתם חובבי טיפוגרפיה מושבעים כמונו או בעלי חברות ומותגים שונים בעצמכם, וודאי שמתם לב לכך שהמובילות שבין החברות מהן אנו רוכשים את שירותינו ואת מוצרנו בנו את המותג שלהן על ידי סממנים אשר נוצרו במיוחד עבורן וביניהם: לוגו, צבעים מעוררי קונטציה ובשנים האחרונות גם פונטים אשר מזוהים איתן באופן אישי ובלעדי. הפונט הוא חלק משמעותי מהמיתוג, והוא חשוב עתה אפילו יותר מבעבר הן בשל התחרות הגוברת בשוק בכל הענפים אשר מצריכה מיתוג והבדלה בולטים יותר מבעבר והן בשל היישומים הרבים והמתרבים ברחבי העולם הקיברנטי  אשר מצריכים התאמה של סממני החברה לפלטפורמות מגוונות ומורכבות יותר שלא היו קיימות בעבר. בנוסף, עיצוב פונטים בהתאמה אישית הינו צעד חכם יותר גם מהבחינה הכלכלית, כיוון שבעוד שעיצוב שכזה יעלה סביבות מספר עשרות אלפי שקלים אשר ישולמו באופן חד פעמי, חידוש הרשיונות אומנם יעלה פחות באופן משמעותי אך התשלום עבורם ייפרס באופן מחזורי במשך כל זמן השימוש בפונט וייקר את השימוש בשירות.   

מטרות

כל עוד אנחנו חיים בעולם בו התחרות היא שם המשחק, כל ייצוג של המותגים הכרחי להבלטתם בשוק. פונטים המעוצבים בהתאמה אישית מאפשרים לחברות לשמור על ייחודן ולהחזיק במיתוג מקורי אשר לא דומה לשום מותג אחר על ידי תרגום ערכי המותג הייחודי לפונט מותאם אישית. שירות זה מיועד לשקף את ערכי החברה, את הפרויקט או מאמץ מיתוגי אחר תוך שמירה על חתימתו האישית של הלקוח לצורך חיזוק הייחודיות של המותג ובידולו מהמתחרים שלו בשוק. שימוש בשירותי זה הכרחי בבניית הזהות והאופי של כל חברה, פרויקט או מותג, כיוון שכוחו הן לשקף את הגישה הייחודית של הלקוח והן ליצור זווית הסתכלות נוספת עליו. בדיוק כמו הצבע או הלוגו של החברות הופך אותן למותג בעיניי הלקוחות, כך גם משמעותו של הפונט, כיוון  שלקוחות מזהים את החברות על פי הפונט שלהן לא פחות מאשר על פי הסממנים האחרים. בין אם מדובר בעיצוב חדש לחלוטין או באינטרפרטציה של עיצוב קיים, השירות יחד עם הלוגו של החברה והצבעים הינו מרכיב חיוני בזהות התאגיד, המתקשר עם הלקוח ברמה הבסיסית, אך החשובה ביותר להעברת מסר הליבה של החברה.

היסטוריה

שימוש בשירותי עיצוב פונטים בהתאמה אישית אומנם הפך לפופולרי יותר בעיקר בשנים האחרונות, אך ניתן למצוא את הניצנים לו כבר אי שם בתחילת המאה שעברה. חברת הטלפונים האמריקאית AT&T הייתה הראשונה להשתמש בשירותי פונטים המעוצבים בהתאמה אישית כבר בשנת 1938 עבור חוברות ההדרכה לשימוש בטלפונים שסיפקה, כאשר הפונט אותו עיצבה שימש אותה למטרות הדרכת לקוחותיה במשך מספר כשישה עשורים, עד 1978. חברה נוספת בולטת שהייתה בין החלוצות בשימוש בפונטים המועצבים בהתאמה אישית הייתה אפל אשר השכילה לעשות זאת כבר אי שם בשנות ה־80 בצורה מעט שונה, אך למטרות זהות של בידול והבלטה.

למי מיועד השירות?

על אף בחירתן של מספר חברות מובילו לשכור שירותי עיצוב פונטים בהתאמה אישית כבר אי שם במהלך המאה שעברה,  השימוש השוטף במשפחות פונטים הנוצרו במיוחד עבור חברות או עבור מאמצי מיתוג כאלה ואחרים הפך לפופולרי בעיקר בתקופה האחרונה. בשנים האחרונות יותר ויותר חברות החלו לגלות את השירות כבעל יכולות להבליט את המותג על פני האחרים באופן ניכר, איכותי ותוך שמירת אופיין. מלבד החברות הגדולות,  לקוחות נוספים נכנסו לזירה, כאשר בארצות הברית למשל, עיריית Chattanooga שבמדינת טנסי שכרה שירותי עיצוב פונטים בהתאמה אישית כדי לקדם את זהותה ואת גדילתה. פונטים המעוצבים בהתאמה אישית הפכו לכלי המשרת לקוחות מכל הגדלים והסוגים, ממותגים בינלאומיים עד למעצבים עצמאיים.

חברות רב לאומיות

כדי לתת מענה לדרישות בזרה הבינלאומית, חברות גלובליות רבות גילו כי ערכת התווים הרגילה שברשותן אינה עונה על הצרכים שלהן באופן מלא, וכי יש להן צורך באותיות בשפה זרה או שורה של תווים שאינה קיימת במקור כדי לעמוד בדרישות השוק הבינלאומי. בנוסף, על פי מומחים שונים השירות הפך לחשוב במיוחד עבור חברות בשוק הבינלאומי כיוון שבכך הן יכולות לבדל את עצמן בזירות בהן סממני הזיהוי הנוספים שלהן, כגון צבע וגרפיקה כבר נמצאים בשימוש על ידי מוצרים אחרים ובייחוד כאלה אשר לא תרצה החברה להזדהות עמם, במקרה כזה החשיבות של הפונט המועצב בהאתמה אישית אף גדלה מהבחינה אסטרגטית, שיווקית וארגונית זהותית.

איך משתמשים בעיצוב פונטים בהתאמה אישית?

ההתפתחות הטכנולוגית הפכה את השירות להרבה יותר נגיש מבעבר וכמו כן, ההבנה של החברות כיום כי הפונטים בהם הן משתמשות הם לא פחות חשובים לייחוד ולהבלטתן מותגן מהלוגו או מהצבע המאפיינים אותן גרמה לעניין רב בשירות ובדרכי השימוש בו. הדרכים הפופולריות ביותר שעומדות בפני חברות לשימוש נכון בשירותי פונטים המועצבים בהתאמה אישית נע בין הדרך שבחרה לעצמה אפל לפני מספר עשורים כאשר בחרה להשתמש בפונט קיים בשם Myriad אך שינתה אותו בהדרגה עד אשר הוא איבד כל קשר עם העיצוב המקורי של Myriad והפך לפונט אשר מזוהה עם אפל באופן בלעדי, והדרך בה בחרו נוקיה ואינטל למשל כאשר הן השתמשו בשירות ליצירת פונט חדש מהתכלית.

קרטריונים להצלחת השירות

הפונטים המעוצבים בהתאמה אישית צריכים לעמוד במספר קרטריונים עיקריים על מנת להצליח במטרתם להבליט את המותג בשוק:

• על הפונטים המעוצבים בהתאמה אישית לשמור על קוהרנטיות עם המותג: פונטים המעוצבים בהתאמה אישית צריכים להיות עקביים עם שאר סממני הזיהוי של החברה ועם שאר עולמות התוכן אותם היא מייצגת (לכן יש לעתים העדפה לעצבם בהשראת הלוגו הקיים, או בהשראת שאר הסממנים המזוהים עם החברה, למעין גרסה מחודשת של  סממני הזיהוי הקיימים).
• על הפונטים המעוצבים בהתאמה אישית להכיל סגנונות שונים או מספר של משקלים: בין אם הפונט המעוצב בהתאמה אישית פותח בהשראת סממני הזיהוי הקיימים של המותג ובין אם לא, כדאי יהיה להוסיף משקלים נוספים לפונט המעוצב ואף ליצור עבורו משפחה שלמה. בין כה וכה אתם משלמים לא מעט כסף עבור העיצוב האינדבידואלי והבלעדי, אז למה שלא תקבלו עבור השקעתכם מוצר מגוון יותר?
• על הפונטים המעוצבים בהאתמה אישית להתאים לשפות נוספות או לכל הפחות לאפשר התאמה שכזו: הפונטים המעוצבים בהתאמה אישית מיועדים לעזור לחברות למתג עצמן בשוק בו הן פועלות, במקרה של חברות רב לאומיות או של מעצבים אשר קהל היעד שלהם חוצה את השוק המקומי, כדאי שהפונטים המעוצבים בהתאמה אישית יוכלו לכסות את כל שטחי הפעילות הגיאוגאפית של המותג ברחבי העולם. ולחילופין, במידה ומדובר בחברה זרה אשר פונה כעת לשוק המקומי, יהיה עלייה להתאים את הפונט המקורי הזר עמו היא מגיעה לזה המקומי (שירות זה כרוך בדרך כלל בפיתוח אלפבית מורחב ובפיתוח מערכות התומכות בפורמטים מורכבים יותר, ועל כן הוא ייקר בדרך כלל את התהליך).
• על הפונטים המעוצבים בהתאמה אישית לאפשר תמיכה חוצת פלטפורמות תחת ביצועים עקביים: פיתוח איכותי עקבי לשימוש קל ושוטף בפורמטים השונים הדרושים להטמעת הפונטים תחת מערכות ההפעלה השונות בהן המותג משתמש, מכרזות ועד מסכי המחשב.

אז בין אם אתם מעצבים עצמאיים אשר עובדים עכשיו על פרויקט חדש ומרגש ובין אם אתם בעלי חברה אשר בדיוק עובדת על מאמצי מיתוג, אנו מקווים שהמאמר הזה עזר לכם להבין קצת יותר את הלך הרוח שמאוחרי השירות.

נהניתם? שתפו את הפוסט וספרו לחברים שלכם! 🙂

הפעם חברים יקרים, טיפוגרפים חביבים ומה שביניהם, רצינו לספר לכם קצת על הפרויקט החדש־ישן: "שלט כניסה". את "שלט כניסה" יצרנו אי שם בשנת 2010 כדי לחקור את התרבות הישראלית דרך רובד שטרם נחקר: שלטי הכניסה אל היישובים בישראל, במטרה לגלות דברים חדשים על התרבות הישראלית ועל הדרך אולי להבין אותה קצת יותר.

את הפרויקט ייצר מייסד סטודיו־אאא אברהם קורנפלד מתוך אהבה כנה לטיפוגרפיה ולצילום ומתוך רצון להכיר מעט יותר את הארץ לאורכה ולרוחבה. הפרויקט צבר תאוצה עם השנים והפך לפרויקט של יוצרים נוספים מתחומי הטיפוגרפיה והצילום. כעת לוקחים בפרויקט חלק: יעל שגב, אורי זקהם, אלה סברדלוב קרן ורן שנברגר, אשר אספו את מצלמתם ויצאו לסקור את הארץ מצפון עד דרום וממזרח עד מערב, דרך כל ערים, מושבים, קיבוצים, עיירות, כפרים, מועצות מקומיות, ויישובים שבארצנו הקטנטנה.

ארכיון של "שלט כניסה" מונה כיום כבר 390 יישובים שצולמו מזוויתם היפה והמעניינת ביותר. הצילומים בארכיון מוגנים בזכויות יוצרים ולא מותרים לשימוש ללא רשותם המפורשת של הצלמים ושל אאא. אבל אם במקרה אתם מעוניינים להשתמש באחד הצילומים, ישנה דרך מצויינת שבה אתם יכולים לעשות זאת ועל הדרך לתמוך בפרויקט והיא  על ידי לרכוש רישיון שימוש. למקרה שתהיתם, כל ההכנסות מרכישת הצילומים הולכות למטרת מימון המשך הפרויקט ולכיסוי ההוצאות הכרוכות בהפעלתו. למעשה, ניתן לרכוש רשיון שימוש עבור קובץ תמונה ספציפית, או חבילה של צילומים כאשר המחיר של רשיון לצילום בודד הוא: ₪650 + מע"מ ותוקפו של הרישיון שתרכשו ישרת אתכם מכאן ועד עולם, ללא עלות חודשית.

ומה באשר לשימוש הקיברנטי של בתמונות הפרויקט? אז ככה, בעלי אתרי האינטרנט מביניכם ישמחו ודאי לשמוע כי הפרויקט תומך בכם ומאפשר למעוניינים בזאת לקבל צילום (ברזולוציה נמוכה) ללא תשלום, בתמורה לקישור אל אתרם(עד 3 צילומים לאתר).

למה אנחנו מספרים לכם על זה? גם כדי שתוכלו ליהנות בעצמכם מהצילומים הטיפו/גיאו־גרפיים הנפלאים שיצאו לנו וכגם כדי להציע לכם להשתתף ולשלוח צילומים מעניינים משלכם. במידה ואתם רוצים להשתתף ולשלוח צילומים של שלטי כניסה להתיישבויות, לקבל פרטים נוספים אושות הפרויקט או לרכוש את אחד או יותר מהצילומים שיש במאגר, אתם מוזמנים לעשות זאת באימייל: avraham.cornfeld -at- gmail.com

אין אחד שלא יודע מה זה פוטושופ, יש מעטים שיודעים איך להשתמש בו אבל מי מכם גם יודע מה היה שמה המקורי של התוכנה בטרם היא נקראה כך? לשם מה היא נוצרה? למה אפל לא רכשה אותה? איך אתם יכולים להשתמש בה היום מבלי להוריד את התוכנה למחשב? ואיך תמונות של נחשים קשורות לזה? הכנו לכם את כל מה שאתם צריכים לדעת ועוד על השם שכבר מזמן אינה משמש רק לתיאור אחת התוכנות החשובות כיום, אלא הפך למילה עצמאית ובעל משמעות בלתי תלויה: פוטושופ.

אז מהו בעצם הפוטושופ

תוכנת אדובי פוטושופ, או בשמה המקוצר, פשוט: פוטושופ, היא תוכנת העריכה הגרפית הנפוצה ביותר בשוק עיבוד התמונות כיום ומשווקת על ידי תאגיד התוכנה – אדובי החל מפברואר 1990.

רקע

בסתיו 87' דוקטורנט אמריקאי למדעי המחשב בשם תומאס נול (Thomas Knoll) ניסה לכתוב קוד שיאפשר לו להציג תמונה בגווני אפור ויצר לשם כך תוכנה בשם Display אך מאחר ויצירתו לא הייתה קשורה ישירות לתזה עליה עבד באותם ימים, הוא לא ייחס לה חשיבות רבה והניח אותה בצד. נול תומס, אחיו של ג'ון, שעבד באותם ימים בחברת ויז'ואל אפקטס דיגיטלית, לעומת, זיהה בקוד פוטנציאל רב והחליט לשכתב אותו, כך שיתאים לתמונות צבע. לא עבר זמן ותומאס השתכנע בחשיבות יצירתו והצטרף אל אחיו להרחבת היכולות של "Display" כך שהתוכנה תוכל לקרוא ולכתוב למספר רב יותר של פורמטים ופקודות עיבוד שונות (פילטרים), כדי שתוכל לאפשר שינויים מקומיים בתמונה (מברשות), כדי שתוכל לאפשר לבצע שינויים טונאליים בתמונה (Levels), לשנות צבע כמו רוויה, לאזן צבעים ועוד. האחים שזיהו שיש להם נכס ביד החלו לחפש עבורו מיד שמות, כאשר הראשונים שביניהם כבר היו תפוסים החליטו להשתמש בזה שחברם של השניים המציא באחת משיחות החולין: פוטושופ. לאחר מספר חודשים של פיתוח ושל הבניית תוכנת הפוטושופ, בקיץ 88', ג'ון חשב שיש להם כבר בסיס מספיק טוב להפיכת התוכנה למסחרית והחל לחלק את גרסאות הדמו של התוכנה לחברות שונות ברחבי עמק הסיליקון שבקליפורניה, על מנת למצוא חברה שתשקיע בפיתוחה. ביניהן פנה ג'ון ל Apple, ולחברה חדשה יחסית בשם Adobe Systems Inc. הארט-דרייקטור הראשי של אדובי שבדיוק היה במגעים לרכישת תוכנת עיבוד תמונה אחרת, התרשם מהתוכנה שהאחים נול הציגו לו יותר מזו שחשב לרכוש תחילה והחליט לרכוש את זכויות ההפצה שלה במיידי, ובכך בעצם הקדים את האחרות שהיו אולי עושות זאת בהמשך. משלא מצאו לה שם מוצלח יותר, החליטו באדובי להשאירה בשם בו נרכשה, פוטושופ. בין אפריל 89' ועד להשקה הרישמית של התוכנה, המשיך פיתוח הפוטושופ בתאוצה רבה כאשר תומאס מפתח את הקוד בהתאם לדרישות המתגברות שאדובי הציבה בפניו ליצירת גרסה 1.0 הרשמית של פוטושופ.

שירותי פוטושופ

התוכנה משלבת מגוון רחב של כלים לעיצוב גרפי מתקדם לכל תחומי העיבוד והבנייה של כל סוגי התמונות, דבר אשר הפך אותה לפופולרית ביותר בקרב אנשי מקצוע כחובבים. מצלמי אופנה אשר מעוניינים לעשות תיקונים בצילומים שעשו ועד  לצלמים אחרים המשתמשים בפוטושופ כ"חדר חושך דיגיטלי" לצורך ליטוש איכות התמונה כולם מצאו בה חשיבות רבה לעבודתם. פוטושופ מאפשרת לצלמים לבצע עיבודים שונים כמו הבהרה או הכהייה של תמונה, חידודים, טשטושים, חיתוכים, ותיקוני צבע שונים, אשר מאפשרים לתקן בעיות שונות שנוצרו בעת הצילום (סטיות גוונים וכו'). כמו יתר התוכנות הגרפיות בעשור האחרון, גם פוטושופ משתמשת בשיטת חלוקה לשכבות (Layers), כך שאפשר להחיל שינויים רק על חלק מהתמונה בלבד.
החל מגרסת ה־CS4 נוספו לתוכנה כעשרה כלים נוספים המאפשרים למשתמשים לייבא קובצי 3ds שנוצרו בתוכנת 3D Studio Max לפוטושופ, תוך כדי אפשרויות שינוי מתקדמות כגון סיבוב, היפוך, שינוי מיקום וכו'. כמו כן, בגרסאות אלו נוסף תפריט בשם 3D המאפשר לערוך את העצמים התלת ממדיים ואף ליצור עצמים כאלה עצמאית בטכניקות מתקדמות כגון שינוי תאורה, אפשרויות צביעה מיוחדות, יצירת צורות (גליל, כדור, תיבה), אנימציות תלת ממדיות וכו'.
התוכנה משתמשת לשמירת השכבות וכל המידע הנלווה בסיומת psd (פורמט השמירה הבסיסי של התוכנה אשר מאפשר המשך עבודה בזמן מאוחר יותר), וכמו כן, מאפשרת לייצא את הפרויקט לקובץ תמונה בפורמטים נוספים כמו PNG, JPEGו-GIF, המיועדים לתחומים שונים, מתצוגה אינטרנטית ועד הפקות דפוס איכותיות במיוחד.

מאפיינים עיקריים

אטימות (Opacity): טכניקה המאפשרת לשנות לכל שכבה את מידת האטימות שלה וליצור אפקט של שיקוף כך שדרך שכבה אחת ניתן יהיה לראות שכבה אחרת ברמות שונות ובשיטות שילוב מגוונות. רמות (Levels): טכניקה המאפשרת לכל שכבה לשנות ולשפר את התאורה בתמונה, על ידי שינוי כמות הצבעים בתמונה (משמש לרוב את הצלמים). פילטרים (Filters): טכניקה המאפשרת להחיל אפקטים הנקראים פילטרים על כל שכבה בנפרד אשר הנעים בין טשטוש, עיוות בצורה של נייר מים ועד הוספת אפקט המתחזה לקרן שמש בצילום. מסכות (Masks): טכניקה המאפשרת להסתיר חלקים מהשכבה באופן מלא או חלקי, להסתיר ערוצי צבע מסוימים וליצור אשליות של השתקפות, שקיפות ועוד על ידי שימוש במסכות לשכבה.

כלים עיקריים

כלי המברשת (Brush Tool): בגרסאותיה האחרונות של פוטושופ, עבר כלי המברשת שכלול רציני, הכולל לדוגמה את ה־Skattering באמצעותו הנגיעות של המברשת מתפרסות לצדדים ולא יוצרות קו. כלי להחלפת הצבע (Color Replacement Tool): באמצעות כלי זה ניתן לצבוע בשיטות זיהוי מתקדמות של צבעים, ועל ידי כך לצבוע רק אזור בעל צבעים דומים לאזור שנדגם. כלי הטשטוש, החדות והמריחה: עם כלים אלה ניתן לטשטש או לחדד את הציור ואת הצילום, או למרוח את הצבעים במקום מסוים כאילו הכלי הוא אצבע והציור הוא בעצם צבעי פנדה. מברשת ההיסטוריה (History Brush Tool): כלי הכולל את "כלי ההיסטוריה האומנותי", שמאפשר שיחזור של האזור שמברשת ההיסטוריה עברה עליו לנקודה רצויה. כלי מעברי הצבע (Gradient Tool): כלי האפשר להתאים ולמלא את הרקע באמצעות מעברי צבע, וליצור מעברים למסכות הגורמים לכך שהתמונה או השכבה תיהפך לשקופה בהדרגה. כלי חותמת הגומי (Clone Stamp Tool): כלי המאפשר הדבקה של חלק מסוים מהתמונה על חלק אחר (משמש יחד עם ה־Healing Brush tool צלמים שצילמו תבנית מסוימת ורוצים להעלים פרט מסוים מבלי שההעלמה תבלוט). כלי מברשת הריפוי (Healing Brush Tool): כלי המאפשר לתקן חלקים מסוימים בתמונה על ידי דגימה מאזור מסוים וצביעה עם השטח שנדגם תוך כדי התחשבות בערכי הצבע (נמצא בשימוש תדיר אצל צלמי האופנה כייון שמאפשר להם להעלים פצעים ולהחליק קמטים). כלי הבחירה (Selection Tools): קטגוריית כלים הכוללת את מגוון כלי הלאסו, כלי בחירה מהירה, שרביט הקסם ועוד, המאפשרים לבחור חלק מסוים בשכבה כך שהכלים ישפיעו רק עליו, או כדי להעביר אותו לשכבה חדשה. כלי המחיקה (Eraser Tools): קטגוריית כלי מחיקה הכוללת בתוכה כלי מחיקה מהפשוטים שבהם ועד לכלי מחיקת רקע שבאפשרותם אפשר למחוק רקע של תמונה, עם אפשרויות מיוחדות של זיהוי ומחיקת גוונים.

גרסאות

מאז יציאתה של הגרסה הראשונה של פוטושופ ועד היום יצאו מספר גרסאות של התוכנה לאורך השנים, בהמשך הן התחלקו לשתיים עיקריות: "Photoshop" (אשר מכילה את הכלים הבסיסיים מהגרסאות קודמות), ו"Photoshop Extende" (אשר המכילה כלים נוספים לעריכת גרפיקה תלת-ממדית, עריכת וידאו ועוד). בשנת 2103 הופסקה החלוקה לגרסאות אלו ויצאה סדרת גרסאות מוחדשת שנקראה Creative Suite או בקיצור cs ובשנת 2015 יצאה סדרת גרסאות האחרונה: Creative Cloud או בקיצור cc אשר מכילה את כל הכלים מ"Photoshop Extended" באופן בלעדי וללא גרסאות מקבילות.

פוטושופ ברחבי הרשת

יש לא מעט עזרים לתוכנת הפוטושופ אשר כל החפץ בהם יוכל למצוא ברשת החל מעדכונים לתוכנה שאפשר למצוא באתר של אדובי‏, ועד לעזרים שנוצרו על ידי המשתמשים השונים ברחבי העולם אשר מציעים את אלטרנטיבות השיפורים שלהם (כגון מברשת המכילה קובץ תמונות של נחשים שבאמצעותה ניתן ליצור אשליה של סריג למשל). בנוסף ניתן למצוא ברשת מדריכים שונים אשר נוצרו על ידי משתמשים אשר באים לעזרת המשתמשים החדשים, ומלמדים אותם על הכלים הבסיסיים ועל המתקדמים באמצעות מדריכים כתובים, תמונות וסרטונים המדגימים את מיקום הכלים ואת אופן השימוש בהם. בנוסף לעזרים השונים, קיימים ברחבי הרשת אתרי אינטרנט אשר מציעים שירותים דומים לאלו של הפוטושופ בחינם ו/ או מבלי להוריד את התוכנה (לדוגמא pixlr).‏

סטטוס

כיום השימוש בפוטושופ גלש מתחום עיבוד התמונה אשר היה שמור לצלמים ולמפיקי הדפוס בלבד, והפך לנגיש גם למשתמשים הביתיים והחובבנים.
 

נהנתם? שתפו את הפוסט וספרו לחברים שלכם 🙂

הטיפוגרפיה העברית עשירה מאוד בעיצובים אשר נוצרו למטרות שונות ומגוונות (עיצוב גרפי, פרסומות, הדפסת ספרים ועוד) כאשר הפונט הנפוץ ביותר מתוכם הוא "פרנק־ריהל" שעוצב בשנת 1910 על ידי רפאל פרנק ואוטו ריהל, אך הוא בהחלט לא היחיד. הטיפוגרפיה העברית כוללת למעשה אלפים רבים של פונטים מסוגים שונים, סוגי הפונטים בעברית נעים בין מספר קטגוריות של עיצוב, של אסתטיות ושל כללים נוספים. כאשר הפונטים השונים מתחלקים למספר מאפיינים עיקריים המבוססים בעיקר על חלק מהאיפיונים שיצרו חברות פונטים שונות, המחולקים בעיקר: סגנון הפונט, צורת האות, מטרת הפונט וכדומה.

צורות אותיות

אותיות מרובעות – אותיות בעלי צורות מרובעות היו נפוצות מאוד בעיקר בעבר. האותיות המרובעות התפתחו מכתבי יד עבריים בעלי אופי רשמי או דתי (ספרי תורה וכתבי קודש אחרים), והם בעלי שני סגנונות עיקריים: "אשכנזי" בו הקוים האופקיים של האותיות עבים במיוחד, ואילו הקוים האנכיים דקים (כגון דרוגולין, וילנא וליבורנה), ו"ספרדי" המתאפיין בהבדל קטן בלבד בין עובי הקוים האנכיים והאופקיים בו (כגון שוקן וטולדו).

אותיות מעוגלות – אותיות כתב היד הן הנפוצות ביותר כיום, הן שוטפות ובעלות צורות מעוגלות. האותיות המעוגלות התפתחו מהכתב האשכנזי הקורסיבי של ימי הביניים.
כתב רש״י – האותיות המשמשות כיום באופן בלעדי להדפסת פירושים לתנ״ך ולתלמוד. האותיות התפתחו מכתב ספרדי חצי קורסיבי בימי הביניים, אשר שימש באותה תקופה ככתב יד בעל אופי פרטי וחול.

סוגי הפונטים

פונט ספר – פונט המתאים לטקסטים ארוכים לספרים או עיתונים במידות של עד כ־18 נקודות (מרבית הספרים מודפסים ב10-12 נקודות, והעיתונים ב-8-10 נק'). ‏יצירת פונט מהסוג הזה נחשבת למורכבת יותר מבין סוגי הפונטים הקיימים, כיוון שעל הפונט להיות הרמוני, ברור, קריא, ובעל אותיות מובדלות באופן מובהק יותר זו מזו בצורתן‏, המסתדרות בשורות בעלות טקסטורה אחידה. כמו כן, על האותיות להיבלע על מנת שלא ימשכו תשומת לב לצורתן אלא יאפשרו קריאה מהירה, קלה, וקולחת, ויחד עם זאת יפות ואסתטיות מסםיק כדי להתאים לעימוד כותרות, פוסטרים וכו'. אם כי הדגש באות ספר הוא בכל זאת על קלות הקריאה יותר מאשר על אסתטיקה. פונטים לדוגמא: פרנק־ריהל, נרקיסים, דוד, הדסה, קורן.

פונט טקסט – פונט המתאים לטקסטים קצרים (לא לקריאה ממושכת). השימוש בפונט נעשה בעיקר למיתוג ולעימוד טקסט קצר (קטלוגים למשל). יתרונו בכך שהוא אינו נישתי או מפורש וגרפי מדי כמו פונט ראווה, אלא שומר על קריאות, הרמוניה, ועניין גרפי, מה שמאפשר לעשות בו שימושים ורסטלייים יותר.‏ ברוב המקרים הפונט יעוצב במשפחה בעלת משקלים נוספים, המאפשר טווח שימוש רחב, מבלי שיאבד אותו ניחוח ייחודי של טיפוס הפונט שנבחר.‏ פונטים מסוג זה הם בדרך כלל פונטים סנס סריפים נטולי תגים, ולעתים קרובות בעלי צורה נקייה ומדויקת. פונטים לדוגמה: טיפוגרף של פונטביט, אופיס של פונטייפ.

פונט כותרת – פונט בעל צורה מושכת המתאים לטקסטים קצרים מאוד (כמו כותרות במגזינים, עיצוב שלטי חנויות, מיתוג ולוגו). הפונט בעל פחות דגש על קריאות ותפקוד בתוך הטקסט, ויותר בעל תפקוד גרפי ברור ומושך.‏ פונטים לדוגמה: חיים, שלום.

פונט ראווה – פונט בעל אופי גרפי ומוחצן‏ הנוצר למטרות גרפיות ולא למטרות קריאה. הפונט מתאים במיוחד לכותרות, לשלטים, ולוגואים מפאת צורתם המושכת, הבולטת, והקישוטית. בקטגוריה זו ניתן למצוא את האותיות המוזרות, החופשיות, הפרועות, והמסוגננות ביותר. הדגש בפונט הוא גרפי גרידא, ומגיע לרוב במבנים מוארכים/ מורחבים ובמשקלים קיצוניים ("אולטרא-שחור" או "דקיק"). פונטים לדוגמה: אפיקומן וארכיאולוג של פונטביט, "לימון ארק" של הגילדה.

פונט רהוט – פונט המנסה לחקות צורות שונות של כתב יד (מחובר, נטוי ועוד) על מנת לשקף אופי אישי ולא ממסדי. פונט מסוג זה כולל לעתים צורניות קליגרפית המושפעת מכתיבה רהוטה בעט נובע או בקולמוס. כיוון שאין לפונט רמת קריאות טובה והוא משמש בעיקר לצרכים גרפיים ברמה של משפטים או מילים בודדות, הפונט משתייך בעיקר לקטגוריית פונטי הראווה. פונט לדוגמה: "גוטמן יד".

פונט מקורות – פונט בעל אופי יהודי עתיק, המזכיר בצורותיו כתבים יהודים עתיקים ופונטים ישנים. פונטים מסוג זה הם בדרך כלל בעלי סגנון עיצוב קליגרפי ובעל תגים. פונטים מסוג זה יכולים להשתייך לשאר הסיווגים במקביל (פונט ספר, פונט טקסט וכו'). הסיווג ל"מקורות" הוא ברובו מסחרי (משקף את שינוי הסטנדרטים והסיווגים של הפונטים העבריים לאורך השנים) ודינמי (פונט ששימש בעבר לצטקסט יכול להיות מסווג כיום כפונט מקורות").‏ פונטים לדוגמה: וילנא, דרוגולין, קורן, שלום.

ציורים – הציורים אומנם אינם מכילים בדרך כלל אותיות, אלא איורים ווקטוריים (Dingbats) אבל הם נכללים יחד עם האומנות הטיפוגרפית. הציורים נמכרים לצורכי קישוט, והם משמשים כהמשך הישיר והדיגיטלי ל"ווינייטות" (איורים שנמכרו לבתי דפוס בלט על מנת לעטר את עיצובי הדפוס). פונט לדוגמה: Wingdings.

פונט מותאם לפונט לועזי – פונט שעוצב כדי לשמש כאלטרנטיבה עברית לפונט לועזי קיים. פונטים לדוגמה: אריאל, טאהומה.

פונט משולב/ רב לשוני – פונטים שעוצבו במיוחד על מנת להכיל אותיות עבריות ולועזיות תואמות. מדובר בתופעה חדשה יחסית, שמעניקה פתרון לטקסטים המשולבים  בפונט עברי ולועזי. פונטים לדוגמה: אורון, רץ.
לסיכום ניתן לומר שהפונטים השונים בשפה העברית מסווגים בעיקר על סמך מטרת השימוש בהם (קריאה, עיצוב גרפי וכו'). כאשר לרוב הפונטים מעוצבים במשפחות שלמות הכוללות משקלים שונים בטווחים שונים (רגיל, קל, בולד, כבד, שמן, דק, בינוני, מוארך, חלול ומה שביניהם) כך שהם יכולים להתאים למגוון שימושים. כמו כן, ניתן לומר ככלל שככל שרמת הגרפיות של הפונט עולה, ורמת הקריאות שלו יורדת במקביל, מתמעטות אפשרויות השימוש בו (למשל פונט ראווה לא ישמש לטקסטים ארוכים), ובנוסף, חלקם יאבדו פרטים כאשר הן יודפסו במידות קטנות. עם זאת, במצב הפוך, פונט מסוג פונט ספר, יכול לשמש גם לכותרות, אך הפוטנציאל האסתטי והגרפי שלו יהיה נמוך מזה של פונט ראווה.

https://www.smashingmagazine.com/2012/04/drop-caps-historical-use-and-current-best-practices/

במשך מאות שנים אות תחילית גדולה (הנפרשת על 2 שורות או יותר) נועדה רק לציין ולהבליט התחלה של טקסט. במרוץ השנים, השימוש בה התרחב לסימון פסקאות חשובות כדי לעזור לקורא להתמצא בעת הקריאה וכיום מעצבים גרפיים נהנים לשלב אותה כאלמנט עיצובי בלבד. מפתחי web מתקשים לשלב אותה, מכיוון שנוצרים הבדלים בעיצוב בין הדפדפנים השונים, אבל שימוש בכלים מגוונים כמו – שילוב אימז׳ של אות, יצירת class או שילובה בתחילת פסקה הינם אפשרויות טובות להטמעה, שתבטיח קביעות ונגישות בין הדפדפנים השונים. שימוש באותיות תחיליות גדולות בכתבי יד עתיקים במאה הרביעית לספירה לא נהגו לרווח בין מילים, משפטים ופסקאות, והמילה הכתובה לא נקראה באותו אופן שהיא נקראת היום. טקסט כתוב, למעשה, ייצג צלילים, ולהן -משמעויות. מכיוון שבאותה תקופה הספרות, הלימוד וההלכות הועברו בעל פה – הגיית הטקסט לוותה באלמנטים מוזיקליים כדי לזכור טוב יותר רעיונות וסיפורים חשובים. בטקסטים בהם בחרו לרווח בין המילים, אבל לא בין המשפטים, האות הראשונה של המשפט נצבעה באדום. במאה ה 15 לספירה התחלנו לראות שימוש באותיות תחיליות גדולות גם למטרת עיצוב (למצוא כתבים מאותה תקופה – מגילות, כתבי קודש, ספרות חז״ל, משנה, תלמוד וכו׳ ) למשל, שילוב אות תחילית עם איור מושקע ובולט הקשור לטקסט, מה שסייע בעיקר לכהנים ולאנשי הרוח להתמצא בזמן שקראו לאור הנר בחשיכה. שימוש בתחיליות גדולות בספרות מודפסת בספרים המודפסים הראשונים התוודענו לראשונה לתפקיד נוסף – מיספור אלפאבתי של רעיונות או מסרים. (לשלב דוגמה) ישנם כתבים קדומים בהם המדפסת השאירה במיוחד רווח בתוך הטקסט של מספר שורות, כדי שבהמשך תאוייר באופן ידני אות תחילית גדולה- בטקסטים מסוימים נשכח איור התחילית, אך בכל זאת הם היו קריאים. מנגד, היו מדפסות שעיצבו דוגמאות מודולריות של תחיליות מאוירות ששולבו תוך כדי הדפסת הטקסט. (להוסיף דוגמה של טקסט עברי) באמצע המאה ה 17 ראינו פחות ופחות שימוש בתחיליות. העיתונות התמקדה בהפצת רעיונות אקטואליים, מחקרים מדעיים וכל זה על חשבון המראה הטיפוגרפי. וכך, מערכת היחסים בין טיפוגרפיה ודימויים המשיכה להשתנות – בעיקר עקב המהפכה התעשייתית, אשר השפיעה על אומנות ההדפסה, מהירות ייצור הסחורות, שינועם והתפתחות האוריינות. שימוש בתחיליות גדולות ברשת שימוש בתחילית גדולה בעיצוב האתר שלכם, יוכל להקנות תחושה של טקסט היסטורי, מסורתי ואלגנטי, המזכיר את כתבי הלימוד והדת העתיקים. שלא כמו הספרים מראשית ימי הדפוס או כתבי יד עתיקים, השימוש שלהן באתרים אינו בעל ערך שימושי או כזה המקל על הקריאה – כי אם להיראות טוב. עיצוב תחילית גדולה דורש השקעה וזמן גם אם נעזר בjquery כדי ליצור אוטומטית אותיות תחיליות, תדרש עבודה לא מעטה – הכנת תמונות, טסטים לריווח אותיות ועריכת 22 חטיבות מיוחדות של אותיות. אמנם עיצוב יפה ובאיכות גבוהה הינם משימה לא פשוטה אך עלינו לכבד מסורת בת כמעט אלפיים שנה ובמבט חטוף אל ההיסטוריה ניווכח שגם אז הושקעו זמן ומאמץ לא קטן בעיצובן.