כשמדברים על טיפוגרפיה עברית מודרנית, קשה להתעלם מפרנק ריהל – אחד הפונטים המשפיעים והמזוהים ביותר עם הדפוס והעיתונות בישראל. כמעט כל מי שגדל כאן נחשף אליו, לעיתים בלי לדעת את שמו: בעיתונים, בספרים, במודעות ובשלטים. פרנק ריהל הפך עם השנים לשם נרדף ל"פונט של עיתון", ולמעמד של קלאסיקה על־זמנית.
מהיכן הגיע?
הפונט נוצר בתחילת המאה ה־20 בגרמניה, על ידי רפאל פרנק, מעצב אותיות יהודי, והודפס לראשונה ב־1908 בבית הדפוס של אוטו ריהל. שילוב שמותיהם – פרנק וריהל – הפך לשם הפונט המוכר. מטרתו המקורית הייתה ליצור פונט עברי מודרני, קריא ומאוזן, שיתאים להדפסה טיפוגרפית איכותית לצד פונטים לטיניים.
מאפיינים עיצוביים
פרנק ריהל שייך למשפחת הפונטים הסריפיים (Serif) ומתאפיין בקונטרסט עדין בין הקווים העבים לדקים, בפרופורציות מאוזנות, ובסיומות קטנות אך ברורות. הוא שומר על קריאות גבוהה גם בגדלים קטנים, תכונה שהפכה אותו לאידיאלי לטקסט־רץ בעיתונים ובספרים. הצורניות שלו משלבת מסורת עברית עם נגיעה מודרניסטית, מה שמאפשר לו להתיישב בנוחות גם בטקסטים עכשוויים.
פרנק ריהל בישראל
הפונט הגיע לארץ ישראל בשנות ה־30 וה־40, וכבש במהרה את עולם הדפוס המקומי. עיתונים כמו "הארץ" ו"מעריב" עשו בו שימוש נרחב, והוא הפך לסטנדרט טיפוגרפי. עד היום, עשרות עיתונים ואתרי חדשות משתמשים בגרסאותיו, ולעיתים אף במודע כדי לשדר אמינות, מסורת ורצינות.
גרסאות והתאמות
עם השנים נוצרו גרסאות רבות של פרנק ריהל – חלקן דיגיטליות, חלקן משופרות מבחינה טכנית ואסתטית. מהדורות חדשות כוללות ניקוד מתוקן, תווי יוניקוד נוספים, אופן טייפ פיצ׳רז ושיפורים ברינדור למסכים. במקביל, יש גם גרסאות חופשיות ברשת, אם כי לא תמיד הן שומרות על האיכות המקורית.
למה הוא עדיין רלוונטי?
למרות הופעתם של מאות פונטים עבריים חדשים, פרנק ריהל שומר על מעמדו בזכות שילוב של קריאות גבוהה, אסתטיקה נקייה, ומטען תרבותי חזק. הוא מעורר תחושת ביתיות אצל הקורא הישראלי, מה שהופך אותו לבחירה טבעית לפרויקטים שרוצים לשדר יציבות ומסורת.
מבט קדימה
פרנק ריהל הוא לא רק פונט – הוא חלק מהזהות הויזואלית של התרבות העברית המודרנית. השפעתו ניכרת בעבודות של מעצבי פונטים עכשוויים, שממשיכים לשאוב השראה מהאיזון והאלגנטיות שלו, גם כשהם בוחנים מחדש את גבולות העיצוב הטיפוגרפי.