טעמי המקרא

אם אינכם מגיעים מרקע דתי אז כנראה שאין שום סיכוי שתדעו רבות על טעמי המקרא, אבל אם בחרתם בעסקי הטיפוגרפיה כדאי שתתחילו להתעניין. במיוחד בשבילכם אספנו את כל מה שצריך לדעת ואת מה שמעניין בתחום הנורא עברי, ועם זאת, הנורא קדום הזה: טעמי המקרא.

מה הם בדיוק טעמי המקרא?

טעמי המקרא או בשמם המקוצר "טעמים" הינם סימני הפיסוק העבריים הקדומים ביותר שיודעים כעת. הם המופיעים, כשמם כן הם, בעיקר בטקסטים מקראיים ומסמנים לקורא את נגינת המילים המופיעות, את צורת ההגייתן או את חלוקת המשפט השלם שמופיע בטקטס. המטרות העיקריות שלהן משמשים הטעמים הן: תחביר וסמיני פיסוק (למשל הטעם "סוף פסוק" משמש כנקודה בסוף משפט, והטעם "אתנחתא" משמש כנקודה ופסיק בין חלקי משפט), פונולוגיה והטעמת המילה (מילעיל ומילרע), הנגנת המשפט (יצירת מתאר טונאלי והבהרת האינטונציה הנדרשת לשם קריאתו הנכונה), הדרכה מוזיקאלית להלחנת הטקסט (לכל טעם יש ניגון מסוים, המורכב מצירוף כמה תווים, שמעשיר את הקריאה, ומקל זכירתו).

כתיב הטעמים עצמו נשאר קבוע לאורך כל התנ"ך (למעט קבוצת טעמים נפרדת הידועה רק לעדות המזרח ונקראת "טעמי ספרי אמ"ת" המופיעה בספרים איוב משלי ותהילים, בה למרות צורתם הזהה של חלק מהטעמים, תפקידם התחבירי שונה). עם זאת, סגנון נגינתם של הטעמים השתנה מעדה לעדה ומקהילה לקהילה בהתאם לסביבה בה התפתח (למשל בנגינה האשכנזית מופיעים הדים ברורים למודוסים המערביים, ובזו המזרחית אשר מגיעה מארצות האסלאם ניתן למצוא צלילים רבים חסרי גובה מוגדר, בייחוד בטעם הסילוק, שנגינתו בנוסחים אלו דומה יותר לאנחה). השימוש העיקרי בטעמי המקרא במאה ה־21 נעשה בעיקר בבתי הכנסת בעת קריאת התורה, ההפטרות שבנביאים, וחמש המגילות שבכתובים, וצורת נגינתם משתנה מעדה לעדה.

רקע היסטורי

מסורת צורת הקריאה של הטקסט בצורת טעמים התפתחה כנראה בהדרגה עוד מתקופת בית המקדש השני (יש עדויות על מסורת של קריאה בטעמים, בתלמוד בבלי במסכת ברכות ואף בספר הזוהר‏), אולם לא פותחה מערכת סימון לכך. סימני הטעמים הידועים לנו כיום פותחו רק סביב המאה ה־10 לספירה בידי בעלי המסורה הטבריינים.

הטעמים כניקוד

נהוג להשוות את טעמי המקרא גם לניקוד המודרני, אך להכיר בהבדלים ביניהם כאשר ההבדל העיקרי בין הוא בכך שבעוד שהניקוד הוא ברמת האות ויכול לשנות את משמעות המילה לחלוטין (למשל  אל כמו כוח לעומת אל כמו בכיוון, ואל כמו איסור שמנוקדים כל אחת אחרת), הטעם הוא ברמת המילה ויכול לשנות את משמעות המשפט כמו הפיסוק בן ימינו.

הטעמים כסימני פיסוק

תפקידם ש הטעמים היה לחלק את המשפט השלם לשני חלקים עיקריים וכך הלא והלאה ברקורסיה. כאשר החלוקה העיקרית של הפסוק הייתה על ידי טעם בשם "הקיסר", החלוקה הבאה אחריו הייתה הפעם הראשונה בה הופיע בפסוקטעם בשם  "מלך", והחלוקה השלישית  והלאה הייתה על ידי "מלך". דבר אשר יצר בעיה כשהיה צורך לחלק את המשפט לשלושה חלקים (בעיה זו נפתרה חלקית על ידי שימוש בטעמים מסוג "שלישים", המשמשים כמו הפסיק הרגיל בסימני הפיסוק המקובלים כיום).

סוגי הטעמים

הטעמים המקראיים מחולקים לחמש משפחות והם מדורגים ביניהם מהחשובים יותר אל הפחות בעיקר על פי אורך ההפסקה שהם מייצגים, ככל שההפסקה גדולה יותר, הטעם יזכה לכינוי חשוב יותר. הקיסרים הינם הראשונים במדרג והעצירה בהם היא הארוכה ביותר (סוף־פסוק/סִלוּק ואתנחתא/אתנח), אחריהם באים המלכים (זקף-קטן, זקף-גדול, סגול/סגולתא, שלשלת וטרחא/טִפחא), אחריהם המשנים או השרים (רביע/רביעי, זרקא, פשטא, יתיב ותביר),  הַשָּׁלִישִׁים או הפקידים הינם הרביעיים במדרג והם מציינים עצירה קצרה במיוחד (פָּזֵר, קרני-פרה (נדיר), תלישא גדולה/תלשא, אזלא/גרֵיש, גרשיים/שני-גרשין), והמשרתים הינם האחרונים במדרג ואינם מציינים עצירה כלל (שופר מונח (נדיר)/הולך, מהפך/שופר מהופך, מרכא/מאריך, מרכא-כפולה (נדיר)/תרי-טעמי, דרגא, קדמא/אזלא, תלישא קטנה/תילשא, ירח-בן-יומו (נדיר)/ירח). בנוסף לאלו יש טעמים לא מנוגנים (מתג/געיא, מקף, פסיק/פסק).

איפיוני טעמים והשוואתם לסימני הפיסוק בני ימינו

לא סתם טעמי המקרא מושווים לסימני הפיסוק המודרניים, רובם שימשו באופן דומה או זהה לשימוש המקובל כיום בסימני הפיסוק, למשל: טעם אשר הופיע פעם אחת בפסוק אחד והיה טעם בשם "סוף פסוק", משמעותו התחבירית של הפסוק שהופיע בו תיהיה מקבילה ל"משפט" של ימינו, ומשמעותו של הטעם תהיה מקבילה לסימן הפיסוק "נקודה". דוגמא נוספות, טעם מסוג "אתנחתא" יכול היה להופיע יותר מפעם אחת בפסוק (אבל לא חייב היה להופיע בכולם) כאשר משמעותו של הטעם כיום היא כמו של סימן ה־".," במשפטים ארוכים, או "," במשפטים קצרים. כמו כן, הטעם "זקף קטון" שימש בערך כמו סימן הפיסוק "," כיום, אך ברמת הפסקה נמוכה יותר, והוא יכול היה להופיע מספר פעמים בכל משפט, ולרוב לחלק את שני החלקים של המשפט למספר חלקים נוספים. בנוסף, טעמים שבאו בזוגות קבועים חיברו בין שתי מילים ויצרו סמיכות ביניהם, באופן הזהה למה שהמקף המחבר ("-") בן ימינו משמש כעת.

ייצוג טעמי המקרא במחשב

על אף שטעמי המקרא הינם נחלת העבר, הם מופיעים בטקסטים החשובים ביותר ליהדות ועל כן הם מופיעים גם בזירות הקיברנטיות ברחבי הרשת. רוב מערכות המחשב כיום תומכות בטעמי המקרא, כאשר מערכות התומכות בתקן Unicode לייצוג סימנים במחשב אף אינן דורשות התקנת גופן מיוחד לצורך כך, ומערכת Windows (בגרסת 2000 ומעלה) דורשת גופן מיוחד (כגון Ezra SIL). לשם ההדגמה, להלן פסוק אחד עם טעמי המקרא אשר נעשה במחשב: בְּרֵאשִׁ֖ית בָּרָ֣א אֱלֹהִ֑ים אֵ֥ת הַשָּׁמַ֖יִם וְאֵ֥ת הָאָֽרֶץ: (בראשית, א', א').

אנו מקווים שלפחות חלק מכם ראה בזאת כמידע מעניין, כך או כך מדינתו קטנה והמגזרים בה רבים, כך שעוד תודו לנו על כך כשייצא לכם לעבוד עם המגזר הדתי (או כשתגיעו לגיל המצווה 😉 ).

 

 

	אשכנזים	ספרדים	איטלקים	תימנים
בֽ׃	סוֹף פָּסֽוּק/ סילוק	סוֹף פָּסֽוּק	סוֹף פָּסֽוּק	סִלּֽוּק
ב֑	אֶתְנַחְתָּ֑א	אתְנָ֑ח	אַתְנָ֑ח	אֶתְּנָ֑חָא
ב֒	סֶגּוֹל֒	סְגוֹלְתָּא֒	סְגֻלְתָּא֒	סְגֻלְתָּא֒
ב֓	שַׁלְשֶׁ֓לֶת	שַׁלְשֶׁ֓לֶת	שַׁלְשֶׁ֓לֶת	שַׁלְשֶׁ֓לֶת
ב֔	זָקֵף קָטֹ֔ן	זָקֵף קָט֔וֹן	זָקֵף קָט֔וֹן	זָקֵף קָטָ֔ן
ב֕	זָקֵף גָּד֕וֹל	זָקֵף גָּד֕וֹל	זָקֵף גָּד֕וֹל	זָקֵף גָּד֕וֹל
ב֖	טִפְּחָ֖א	טַרְחָ֖א	טַרְחָ֖א	טִפְחָ֖א
ב֗	מונח רְבִיעִ֗‏	רְבִ֗יעַ	רְבִ֗יעַ	רָבִ֗יעַ/רְבִ֗יעַ
ב֮	זַרְקָא֮	זַרְקָא֮	זַרְקָא֮	זִרְקָא֮
ב֙	פַּשְׁטָא֙	קַדְמָא֙	פַּשְׁטָא֙	פִשְׁטָא֙
ב֨ב֙	שְׁנֵ֨י פַּשְׁטִין֙	תּרֵ֨י קַדְמִין֙	תְּרֵ֨ין פִשְׁטִין֙	תְּרֵ֨ין פִשְׁטִין֙
ב֚	יְ֚תִיב	יְ֚תִיב	שׁ֚וֹפָר יְתִיב	יְ֚תִיב מֻקְדָּם
ב֛	תְּבִ֛יר	תְּבִ֛יר	תְּבִ֛יר	תַּבְרָ֛א
ב֡	פָּזֵ֡ר	פָּזֵר גָּד֡וֹל	פָּזֵ֡ר	פָּזֵ֡ר
ב֟	קַרְנֵי פָרָ֟ה	קַרְנֵי פָרָ֟ה	קַרְנֵי פָרָ֟ה	קַרְנֵי פָרָ֟ה
ב֠	תְּ֠לִישָא גְדוֹלָה	תִּ֠רְצָה	תַּ֠לְשָׁא	תִּלְשָׁא יָמִין
ב֜	גֵּ֜רֵשׁ	גְּרִ֜ישׁ	גֵּ֜רֵשׁ	אָתֵּי
ב֞	גֵּרְשַׁ֞יִם	שְׁנֵי גְרִישִׁ֞ין	שְׁנֵי גְרִישִׁ֞ין	תְּרֵין טִרְסִ֞ין
ב֣׀	מוּנַח לְגַרְמֵ֣הּ׀	פָּסֵ֣ק׀	לְגַרְמֵ֣יהּ׀
ב֥	מֵרְכָ֥א	מַאֲרִ֥יךְ	מַאֲרִ֥יךְ	מַאֲרְכָ֥א
ב֣	מוּנַ֣ח	שׁוֹפָר הוֹלֵ֣ךְ	שׁוֹפָר עִלּ֣וּי	שׁוֹפָ֣ר הוֹלֵךְ
ב֤	מַהְפַּ֤ך	שׁוֹפָר מְהֻפָּ֤ךְ	שׁוֹפָר הָפ֤וּךְ	שׁוֹפָ֤ר הָפוּךְ
ב֧	דַּרְגָּ֧א	דַּרְגָּ֧א	דַּרְגָּ֧א	דִּרְגָּ֧א
ב֨	קַדְמָ֨א	אַזְלָ֨א	אַזְלָ֨א	אַזְלָ֨א
ב֩	תְּלִישָׁא קְטַנָּה֩	תַּלְשָׁא֩	תַּרְסָא֩	תִּלְשָא שְׂמֹאל
ב֦	מֵרְכָא כְּפוּלָ֦ה	תְּרֵי טַעֲמֵ֦י	תְּרֵין חוּטְרִ֦ין	תְּרֵי טַעֲמֵ֦י
ב֪	יָרֵחַ בֶּן יוֹמ֪וֹ	יֵרֶח בֶּן יוֹמ֪וֹ	יֵרֶח בֶּן יוֹמ֪וֹ	יָרֵחַ בֶּן-יוֹמ֪וֹ

נהניתם? ספרו לחברים שלכם! 🙂