אתם בטח משתמשים בו או לפחות נחשפים אליו בעבודות של אחרים, בין אם אתם שמים לב לכך או לא. אך כמה הרבה אתם יודעים על אחד הפונטים הפופולריים ביותר בשפה העברית: פונט הדסה. לא הרבה? אחרי הפסקאות הבאות כנראה שתדעו הרבה יותר.
פונט הדסה הוא פונט עברי מהסוג התגי, אשר נוצר על ידי הטיפוגרף המנוח הנרי פרידלנדר אי שם במהלך המאה שעברה לכבוד המכללה בה הוא לימד שנים רבות את ידיעותיו הרבות אודות הטיפוגרפיה בכלל וזו העברית בפרט, וקרא לפונט על שמה של המכללה: הדסה. משלא הייתה לפרידלנדר מטרה מוקדמת לפונט הוא עמל על עיצובו של הפונט במשך מספר לא יאומן של 26 שנים (1932-1958), עבודה אשר השתלמה לו בסוף בשל השבחים הרבים והטובים אשר קיבל עוד אז ומקבל גם היום. אם כי מטרה לא הייתה לפרידלנדר מטרה בעיצוב הפונט, מלבד זו האומנותית כמובן, השראה הייתה לו ועוד איך. פרידלנדר העיד מאוחר יותתר כי בעיצובו של פונט הדסה הוא שאב את השראתו מהאותיות העבריות הקדומות אשר שימשו בעיקר לשם כתיבת ספרי הקודש העבריים, כאשר ההבדל העיקרי בין השניים והעניין העיקרי עליו שם דגש פרידלנדר בפיתוח הפונט הוא בהירות ורהיטות הקריאה בפונט החדש. עם סיומו של פיתוח הפונט הוא החל לשמש לסדר יד ובשנת 64׳ הפונט לראשונה שולב במכונת כתיבה (מכונת כתיבה מסוג הרמס).
בשנת 2009, זמן מה אחרי שפרידלנדר נפטר, הגישה בתו חנה תביעה לבית המשפט המחוזי בירושלים בגין הפרת זכויות נגד מי שהיה בעבר תלמידו של אביה וכיום טיפוגרף בזכות עצמו: צביקה רוזנברג אשר לטענתה עשו בפונט שימוש מסחרי באתרי אינטרנט, קטלוגים ועוד על אף בקשתו של אביה שלא יעשו זאת. אחרי מאבק ארוך ומייגע, רק בשנת 2015, קבע השופט רפאל יעקובי בבית המשפט המחוזי בירושלים כי יש דברים בגו וכי על צביקה רוזנברג ובת זוגו לפצות את חנה, בתו של פרידלנדר, בסך כמיליון שקלים בשל הפרת בוטה של זכויות היוצרים של אביה.