הטיפוגרפיה העברית עשירה מאוד בעיצובים אשר נוצרו למטרות שונות ומגוונות (עיצוב גרפי, פרסומות, הדפסת ספרים ועוד) כאשר הפונט הנפוץ ביותר מתוכם הוא "פרנק־ריהל" שעוצב בשנת 1910 על ידי רפאל פרנק ואוטו ריהל, אך הוא בהחלט לא היחיד. הטיפוגרפיה העברית כוללת למעשה אלפים רבים של פונטים מסוגים שונים, סוגי הפונטים בעברית נעים בין מספר קטגוריות של עיצוב, של אסתטיות ושל כללים נוספים. כאשר הפונטים השונים מתחלקים למספר מאפיינים עיקריים המבוססים בעיקר על חלק מהאיפיונים שיצרו חברות פונטים שונות, המחולקים בעיקר: סגנון הפונט, צורת האות, מטרת הפונט וכדומה.
צורות אותיות
אותיות מרובעות – אותיות בעלי צורות מרובעות היו נפוצות מאוד בעיקר בעבר. האותיות המרובעות התפתחו מכתבי יד עבריים בעלי אופי רשמי או דתי (ספרי תורה וכתבי קודש אחרים), והם בעלי שני סגנונות עיקריים: "אשכנזי" בו הקוים האופקיים של האותיות עבים במיוחד, ואילו הקוים האנכיים דקים (כגון דרוגולין, וילנא וליבורנה), ו"ספרדי" המתאפיין בהבדל קטן בלבד בין עובי הקוים האנכיים והאופקיים בו (כגון שוקן וטולדו).
אותיות מעוגלות – אותיות כתב היד הן הנפוצות ביותר כיום, הן שוטפות ובעלות צורות מעוגלות. האותיות המעוגלות התפתחו מהכתב האשכנזי הקורסיבי של ימי הביניים.
כתב רש״י – האותיות המשמשות כיום באופן בלעדי להדפסת פירושים לתנ״ך ולתלמוד. האותיות התפתחו מכתב ספרדי חצי קורסיבי בימי הביניים, אשר שימש באותה תקופה ככתב יד בעל אופי פרטי וחול.
סוגי הפונטים
פונט ספר – פונט המתאים לטקסטים ארוכים לספרים או עיתונים במידות של עד כ־18 נקודות (מרבית הספרים מודפסים ב10-12 נקודות, והעיתונים ב-8-10 נק'). יצירת פונט מהסוג הזה נחשבת למורכבת יותר מבין סוגי הפונטים הקיימים, כיוון שעל הפונט להיות הרמוני, ברור, קריא, ובעל אותיות מובדלות באופן מובהק יותר זו מזו בצורתן, המסתדרות בשורות בעלות טקסטורה אחידה. כמו כן, על האותיות להיבלע על מנת שלא ימשכו תשומת לב לצורתן אלא יאפשרו קריאה מהירה, קלה, וקולחת, ויחד עם זאת יפות ואסתטיות מסםיק כדי להתאים לעימוד כותרות, פוסטרים וכו'. אם כי הדגש באות ספר הוא בכל זאת על קלות הקריאה יותר מאשר על אסתטיקה. פונטים לדוגמא: פרנק־ריהל, נרקיסים, דוד, הדסה, קורן.
פונט טקסט – פונט המתאים לטקסטים קצרים (לא לקריאה ממושכת). השימוש בפונט נעשה בעיקר למיתוג ולעימוד טקסט קצר (קטלוגים למשל). יתרונו בכך שהוא אינו נישתי או מפורש וגרפי מדי כמו פונט ראווה, אלא שומר על קריאות, הרמוניה, ועניין גרפי, מה שמאפשר לעשות בו שימושים ורסטלייים יותר. ברוב המקרים הפונט יעוצב במשפחה בעלת משקלים נוספים, המאפשר טווח שימוש רחב, מבלי שיאבד אותו ניחוח ייחודי של טיפוס הפונט שנבחר. פונטים מסוג זה הם בדרך כלל פונטים סנס סריפים נטולי תגים, ולעתים קרובות בעלי צורה נקייה ומדויקת. פונטים לדוגמה: טיפוגרף של פונטביט, אופיס של פונטייפ.
פונט כותרת – פונט בעל צורה מושכת המתאים לטקסטים קצרים מאוד (כמו כותרות במגזינים, עיצוב שלטי חנויות, מיתוג ולוגו). הפונט בעל פחות דגש על קריאות ותפקוד בתוך הטקסט, ויותר בעל תפקוד גרפי ברור ומושך. פונטים לדוגמה: חיים, שלום.
פונט ראווה – פונט בעל אופי גרפי ומוחצן הנוצר למטרות גרפיות ולא למטרות קריאה. הפונט מתאים במיוחד לכותרות, לשלטים, ולוגואים מפאת צורתם המושכת, הבולטת, והקישוטית. בקטגוריה זו ניתן למצוא את האותיות המוזרות, החופשיות, הפרועות, והמסוגננות ביותר. הדגש בפונט הוא גרפי גרידא, ומגיע לרוב במבנים מוארכים/ מורחבים ובמשקלים קיצוניים ("אולטרא-שחור" או "דקיק"). פונטים לדוגמה: אפיקומן וארכיאולוג של פונטביט, "לימון ארק" של הגילדה.
פונט רהוט – פונט המנסה לחקות צורות שונות של כתב יד (מחובר, נטוי ועוד) על מנת לשקף אופי אישי ולא ממסדי. פונט מסוג זה כולל לעתים צורניות קליגרפית המושפעת מכתיבה רהוטה בעט נובע או בקולמוס. כיוון שאין לפונט רמת קריאות טובה והוא משמש בעיקר לצרכים גרפיים ברמה של משפטים או מילים בודדות, הפונט משתייך בעיקר לקטגוריית פונטי הראווה. פונט לדוגמה: "גוטמן יד".
פונט מקורות – פונט בעל אופי יהודי עתיק, המזכיר בצורותיו כתבים יהודים עתיקים ופונטים ישנים. פונטים מסוג זה הם בדרך כלל בעלי סגנון עיצוב קליגרפי ובעל תגים. פונטים מסוג זה יכולים להשתייך לשאר הסיווגים במקביל (פונט ספר, פונט טקסט וכו'). הסיווג ל"מקורות" הוא ברובו מסחרי (משקף את שינוי הסטנדרטים והסיווגים של הפונטים העבריים לאורך השנים) ודינמי (פונט ששימש בעבר לצטקסט יכול להיות מסווג כיום כפונט מקורות"). פונטים לדוגמה: וילנא, דרוגולין, קורן, שלום.
ציורים – הציורים אומנם אינם מכילים בדרך כלל אותיות, אלא איורים ווקטוריים (Dingbats) אבל הם נכללים יחד עם האומנות הטיפוגרפית. הציורים נמכרים לצורכי קישוט, והם משמשים כהמשך הישיר והדיגיטלי ל"ווינייטות" (איורים שנמכרו לבתי דפוס בלט על מנת לעטר את עיצובי הדפוס). פונט לדוגמה: Wingdings.
פונט מותאם לפונט לועזי – פונט שעוצב כדי לשמש כאלטרנטיבה עברית לפונט לועזי קיים. פונטים לדוגמה: אריאל, טאהומה.
פונט משולב/ רב לשוני – פונטים שעוצבו במיוחד על מנת להכיל אותיות עבריות ולועזיות תואמות. מדובר בתופעה חדשה יחסית, שמעניקה פתרון לטקסטים המשולבים בפונט עברי ולועזי. פונטים לדוגמה: אורון, רץ.
לסיכום ניתן לומר שהפונטים השונים בשפה העברית מסווגים בעיקר על סמך מטרת השימוש בהם (קריאה, עיצוב גרפי וכו'). כאשר לרוב הפונטים מעוצבים במשפחות שלמות הכוללות משקלים שונים בטווחים שונים (רגיל, קל, בולד, כבד, שמן, דק, בינוני, מוארך, חלול ומה שביניהם) כך שהם יכולים להתאים למגוון שימושים. כמו כן, ניתן לומר ככלל שככל שרמת הגרפיות של הפונט עולה, ורמת הקריאות שלו יורדת במקביל, מתמעטות אפשרויות השימוש בו (למשל פונט ראווה לא ישמש לטקסטים ארוכים), ובנוסף, חלקם יאבדו פרטים כאשר הן יודפסו במידות קטנות. עם זאת, במצב הפוך, פונט מסוג פונט ספר, יכול לשמש גם לכותרות, אך הפוטנציאל האסתטי והגרפי שלו יהיה נמוך מזה של פונט ראווה.