פונט נועם

מאת מידן ארוש

עניין ידוע לעוסקים במלאכת הטיפוגרפיה הוא כי מעטות החלופות לפונט הטקסט האלמותי העברי -פרנק ריהל. פרופסור עדי שטרן, ראש המחלקה לעיצוב גרפי בבצלאל, החל לפני שתים־עשרה שנים את דרכו בחיפוש אחר האות החמקמקה – זו שתציע רהיטות ומרקם שיעבדו בהלימה מושלמת ותפתח שער לאלטרנטיבות חדשות בתחום הטיפוגרפיה העברית.

פונט נועם הוא הפרי העסיסי, מלאכתו של עדי שטרן. זהו פונט עברי בעל יכולות היתוליות מרשימות, כזה השומר על האותנטיות של המורשת ממנו הגיע ויודע גם להכניס יפה אורחים בעלי מורשת שונה.
השוני המהותי בין האות העברית לזו הלטינית נעוץ בעיקר בהעדר הצורות הגיאומטריות והמעוגלות מהאות העברית, בניגוד לאות הלטינית בהן האחרונות הן אבן יסוד. ישנם עוד שני מוקדי שוני עיקריים: כיוון הכתיבה – היוצר מערכת שונה של חללים פנימיים, והיחס שבין הקווים האנכיים והאופקיים.

בניסיון ליצור הרמוניה ולהביא לאותה הלימה נכספת יצר פרופסור שטרן טיפוסים שונים של אות על גבי אלפי דפי סקיצות בעבודה המתפרשת על פני שתים עשרה שנים ומכילה בתוכה הפסקות ארוכות ועבודה דקדקנית ואינטנסיבית. אחד הקווים המנחים בעבודתו הייתה ההמנעות מ׳לטיניזציה׳ של האות העברית – התרחשות בה האות העברית מתעגלת שלא כהרגלה כשמלבישים אותה באותן הבגדים של ידידתה הלטינית.

בתום הבדיקות והנסיונות המורכבים שנערכו בריווחים ובצורותיה השונות של האות, יצא לאוויר העולם בחמישה משקלים שונים ובשתי שפות שונות פונט נועם. הפונט נועד לקריאה ממושכת ומאפשר זרימה, אחידות ורצף מופתיים, גם כאשר הטקסט מכיל את שתי צורות האות – העברית והלטינית, נעדרת הבולטות של צורת אות אחת על פני האחרת. הוא תומך בכל השפות האירופאיות – אלו הנחשבות פשוטות יותר – דוגמאת צרפתית, ספרדית וגרמנית הדורשות סימנים מיוחדים, ומרחיק עד לטבית ופינית הדורשות מיני סימנים מוזרים ומשונים.

העניין המהותי טמון באופי וברוח המיוחדת והייחודית של נועם – היכולת שלה להכיל את השונה.

כדי לְהִתְעַשֵּׁר - עשו שֵּׁר: Share on FacebookTweet about this on TwitterEmail this to someone

Comments

comments