מאת: ליאת בכרך
יצא לי לחקור על התורה שמנתחת את כתב־היד שלנו וכך מסיקה עלינו מסקנות מעמיקות, הלא היא הגרפולוגיה.
מהסבר שטחי על הגרפולוגיה, נראה שאם תכתבו מכתב בכתב־ידכם, גרפולוג מוסמך יוכל לדעת עליכם הכל. מה זה כולל אתם שואלים? פשוט הכל.
מה מצב הרוח שלכם בעת כתיבת המילים, מהי רמת הביטחון העצמי שלכם, האם אתם מסתירים סודות ואפילו ירידה לתכונות אופי מדוקדקות יותר: סמכותיות, אסרטיביות, אופי מנהיגותי ועוד. אז מהם הדברים הכי מעניינים שלמדתי?
הפיקנטרייה על רגל אחת
- הגודל כן קובע – גודל האותיות מספק הצצה על ההערכה העצמית של הכותב ועל האופן שבו הוא תופס שטח ונוכחות. כתב גדול מאוד, משדר עודף בטחון עצמי, ככל הנראה כפיצוי על הערכה עצמית נמוכה. מצד שני, כתב קטן מאוד, משדר התכנסות פנימה, ריחוק מהסביבה ואפילו קריאה לעזרה. בין לבין, במקום טוב באמצע, נמצאים אנשים בעלי הערכה עצמית יציבה ומאוזנת. אם יש פערים בגודל כתב־היד בטקסט אחד, יכול להיות שהכותב מושפע ממצב רוח תנודתי.
- הכוח להניע – אנחנו יכולים לומר שאנחנו נוטפים מוטיבציה ככל שנרצה, אבל כתב־היד שלנו מסגיר את האמת על רמת האמביציה שלנו. כתב קריא ומוסדר – בשורות ישרות, תוך שימוש בלחץ בינוני עד חזק, עם אותיות וזווית כתיבה קבועה פחות או יותר מלמד אותנו על רמת מוטיבציה גבוהה. לעומת זאת, כתב לא־קריא, מרוח, ברמת לחץ חלשה ותנועת כתיב שנראית כמעט נגררת, מעיד על אופי פאסיבי ללא רצון לעשייה.
- למי קראת שמאלני – כותבים שהאותיות שלהן נוטות לצד שמאל נחשבים למופנמים ולא ספונטניים, בעוד שכותבים שהכתב שלהם נוטה ימינה נחשבים אמוציונליים. לעומתם, אנשים שכתב־היד שלהם ממורכז, הינם מעשיים והגיוניים. לפחות על פי חוקי הגרפולוגיה.
- תנו ספייס – על אנשים שכותבים מילים ואותיות במרווחים צפופים, אומרים שהם מתקשים בניהול זמן. הם נוטים לאחר ולאבד את תחושת הזמן. לעומתם, אנשים שמקפידים על מרווח אחיד בין האותיות והמילים נחשבים דייקנים ובעלי ביקורת עצמית גבוה.
לגופונט של עניין
תנו לי לעשות סדר בבלגן. ראשית, אין לי שום יומרות לעשות הסבת מקצוע לתחום הגרפולוגיה, כלל וכלל לא. אז למה אני מפרטת את כל המידע הזה, ומה הקשר של זה אליכם?
כמעצבים שמשתמשים בפונטים של כתבי־יד שונים, כדאי שתבינו איך הפונט שבחרתם עבור הלקוח משפיע על המוצר, המודעה או הלוגו שעיצבתם. האם הוא תומך בעבודה ומשלים אותה מזווית נוספת, ובכך עוזר לזכך את המסר? או שהוא יוצר דיס־הרמוניה בין המסר למה שאנחנו רואים?
לדוגמא:
בפונט טרבלסי החינני, גובהן של האותיות שובש קלות. בנוסף, בתהליך העיצוב בוצעו סקיצות קליגרפיות במשיכות בודדות בטוש מרקר. בהתאם לטכניקה, קורותיו של הפונט הוקשחו וזוויותיו קטנו. בעיניי, התהליך הזה נתן לו את הדימוי של הילד הטוב שיצא לרחוב. תשאלו את עצמכם, האם הפונט ישרת את ערכי המותג והמסר שהוא רוצה להעביר?
פונט שסק, הוא פונט בסגנון כתיבה תמה, המזכיר את הכתב הבתולי של ילדים בתחילת שנות לימודיהם. ככזה, הוא מעלה ארומה של נוסטלגיה ישראלית ומחזיר אותנו לימים ששתינו זיפ, בזמן שכתפינו מעוטרות בכריות ורגלינו בחותלות. פונט שסק הוא פונט עגול, רך וזורם.
לסיכום, על מנת שלא יווצר מצב שבו כותרת לרופא מומחה תעשה בכתב־יד ילדותי, או שמוצר חביב לילדים יוצג בכתב כבד ומיושן, זכרו: כשאתם מעצבים חומר פרסומי, בחירת פונט כתב־יד חושפת ידע נוסף על המותג, ערכיו, והאני מאמין שלו.