המאה ה־19 ידועה לרובנו בעיקר בזכות המהפיכה התעשייתית שהתרחשה בעיקר באירופה ובה מוכנו רוב ענפי ייצור. אך כיצד תהליכי המיכון השפיעו על עיצוב הפונטים? לא הרבה יודעים זאת, אך המהפכה התעשייתית תרמה לפיתוח ייצור הדפוס והפונטים ולעליית קרנו של העולם הפרסום וכתוצאה מכך גם זה של העולם הטיפוגרפי. שתי דרכים השפיעו רבות על העולם הטיפוגרפי והפכו את הפונטים המסורתיים, למה שאנחנו מכירים כיום.
השפעות
ההשפעה הראשונה והכי ברורה של המהפכה התעשייתית הייתה כמובן זו הטכנולוגית. מכונות חדשות שינו את כל הטכנולוגיות הקשורות בדפוס, כולל ייצור גופנים, סדר, ודפוס. הטכנולוגיות החדשות יצרו עבור המעצבים אפשרויות חדשות, אך גם יצרו מגבלות חדשות שלא היו מוכרות עד אז. במשך הזמן אותן האפשרויות והמגבלות הביאו לחידושים נוספים בתחום העיצוב.ההשפעה הנוספת הייתה השפעת המיכון על חשיבות הפונטים ועל הערך הטיפוגרפי בעולם המסחר. כיוון שהמיכון איפשר לייצר מהר יותר ובעלות נמוכה יותר מגוון גדול של מוצרים, נוצרו לא מעט מוצרים אותם היה צריך למכור, עם העלייה בתחרות ובמגוון המוצרים נולד הצורך בפרסום. הצורך החדש לפרסם הביא לפיתוח סוגי אותיות חדשים, אותיות שמושכות את העין לפרסומת, גם אם אינן אלגנטיות או קריאות, צורך שאתגר עתה יותר מתמיד את המעצבים והוליד את הצורך בסוגים נוספים של אותיות.
סוגי פונטים חדשים נולדים
הסוג החשוב ביותר של האותיות שנולד במאה ה־19 מהצורך לפרסם הוא האותיות חסרות התגים (sans serif). אותיות אלו כשמן כן הן, מתאפיינות בחוסר תגים, אבל לרוב הן מתאפיינות גם בעובי קו אחיד פחות או יותר ובצורות גיאומטריות. כיום אנו רגילים לאותיות מסוג זה ומעריכים את יופיין, אבל כאשר הן נכנסו לשימוש הן הדהימו לטוב ולרע את הציבור, ולכן נקראו בתחילה "מפלציות" (grotesque; עד היום יש משפחות פונטים שנקראות כך, כמו Akzidenz-Grotesk). אותיות חסרות תגים בעברית לעומת זאת לא יוצרו עד המאה ה־20. במאה ה־20 עוצבו האותיות חסרות התגים מרים, חיים, אהרוני, ורבות נוספות אחרי קום המדינה. סוגים אחרים של אותיות לטיניות שפותחו בשל הצורך למשוך את עין הקורא הן אותיות עם תגים עבים במיוחד (slab serif או Egyptian) ואותיות דקורטיביות מסוגים שונים, כגון אותיות חלולות. גם לסוגים אלו לא היתה השפעה על עיצוב אותיות עבריות עד המאה ה־20, וגם אז השפעתן היתה מוגבלת למדי.
תהליכי עבודה חדשים נולדים – מיכון תהליכי העבודה
המכונות החדשות בענף הדפוס הומצאו והוכנסו לשימוש כבר עם תחילת המהפכה בשנת 1800. המכונות הראשונות שהומצאו הרכיבו מכבשי דפוס חדשים, בתחילה אלו היו מכבשי דפוס ידניים מברזל, אך כבר מספר שנים אחרי ב־1814, הומצא מכבש דפוס גלילי המופעל בקיטור. המכבשים החדשים, בייחוד אלו המופעלים בקיטור (ולאחר מכן בחשמל) איפשרו להדפיס במהירות ובלחץ הגבוהים במאופן משמעותי מבעבר. השיפור הטכנולוגי הפתאומי נשמר במתכונתו במשך קרוב למאה, ותהליכי ייצור הגופנים והסדר נשארו ללא שינוי במהלך רוב המאה ה־19. היכולת להדפיס במהירות גבוהה, והצורך הגובר בדברי דפוס הביאו לכך שתהליך הסדר, שנשאר ידני, הפך לצוואר בקבוק בתעשיית הדפוס. הבעייה נפתרה בסביבות שנת 1885, כאשר שני ממציאים הוציאו לשוק גם מכונות סדר מכניות. המכונה הראשונה שיצאה לשוק, הליינוטייפ, איפשרה לסדר להקליד במקלדת שורה שלימה, מה שלא היה אפשרי עד אז, ולסדר את הטקסט באופן המהיר ביותר שהיה קיים. המכונה השנייה שהומצאה הייתה המונוטייפ, אשר השתמשה במנגנון דומה, ואיפשרה לסדר ולצקת דף שלם בבת אחת. כמו כן, המונוטייפ איפשרה למפעיל להזיז באופן חופשי למדי את האותיות הבודדות, ובכך הרחיבה את אפשרויות סידור הטקסט (טקסטים מתימטיים למשל היו ניתנים לעיצוב עם חזקות, שורשים וכדומה). בנוסף, המונוטייפ תוכנתה כך שתהיה מורכבת משני חלקים נפרדים, מקלדת שניקבה סרט נייר עם הוראות סדר, ומכונת יציקה שקראה את הסרט ויצקה גלופה של דף בהתאם להוראות. העברת המידע בסרט הנייר אפשרה לבצע תיקונים בקלות יחסית ויצרה גמישות רבה. בהמשך חברות נוספות החלו לייצר גם כן מכונות סדר דומות (אינטרטייפ שייצרה מכונות דמויות ליינוטייפ, ו־Ludlow שייצרה מכונות ליציקת שורות כותרת). ההמצאה החשובה השלישית שהתפתחה בעקבות המהפכה התעשייתית הייתה המצאת הפנטוגרף בשנות ה־80 של המאה ה־19. הפנטוגרף הוא מכשיר הקטנה, שאיפשר למפעילו לחרוט רושמת של אות קטנה על ידי מעקב אחרי קווי המתאר של איור מוגדל של האות. גם לפנטוגרף היה תפקיד חשוב בייעול תהליכי הדפוס כיוון שהוזיל את עלות ייצור הרושמות והאמהות ובכך סייע להאצת תהליכי הסדר והדפוס. בנוסף הפנטוגרף איפשר למעצב גרפי שלא היה חרט אומן לעצב אותיות שהותקו בדיוק רב לרושמות, ללא אינטרפרטציה של החרט. האפשרות החדשה הזו איפשרה ליותר אנשים להכנס למעגל עיצוב האותיות, יצרה את עולם עיצוב הפונטם שידוע לנו כיום ותרמה רבות לגיוון סוגי האותיות כבר אז.
ההשפעות האמביוולנטיות של המהפכה התעשייתית
עם כל הפיתוחים הטכנולוגיים אפשר לחשוב שהמהפכה התעשייתית שיפרה כבר עם תחילתה את האותיות ואת העולם הטיפוגרפי, בעוד שההפך הוא הנכון. ההתפתחות הטכנולוגית כשלעצמה לא הביאה לשיפור באותיות עצמן במהלך המאה ה־19 כיוון שהמכונות החדשות גרמו לירידה באיכות האותיות המודפסות. במידה מסויימת בשל הדגש המופחת על האיכות ודגש המוגבר על הכמות, אך מכך שסוגי האותיות הישנות לא התאימו יותר לטכנולוגיה הקיימת והחדישה. האותיות מהטיפוסים המודרניים, שמאופיינות בקוים עדינים מאוד, לא התאימו להדפסה במהירות גבוהה ועל נייר חלק יותר מבעבר, והקווים העדינים הודפסו באופן דק מדי או שנעלמו כליל. מציאות זו נשמרה עד תחילת המאה ה־20. גם לפנטוגרף ולטכנולוגיות הקטנה והגדלה שבאו לאחריו היה חלק בירידת איכות האותיות. לפני המצאת הפנטוגרף, חרט האותיות היה מתאים את האותיות לפי גודלן בזמן החריטה. הטכנולוגיות החדשות גרמו לכך שאותיות בכל הגדלים נוצרו מאותם קווי מתאר. כיום רק משפחות גופנים ספורות מכילות גופנים מותאמים לגודל האות. גורם נוסף שתרם לירידת באיכות האותיות היא מגבלות טכניות שמכונות הסדר החדשות הציבו בפני הסדרים (המכונות החדשות הופעלו על ידי מקלדות שבחרו אמהות מהמחסנית ונוצר מצב בו מספר הסימנים השונים היה מוגבל על ידי מספר המקומות במחסנית ומספר המקשים במקלדת). כמו כן, האותיות פתאום היו צריכות להיות במספר מידות רוחב מוגבל, דבר אשר לא התקיים בסדר־היד. התוצאה הבולטת ביותר של המגבלות החדשות היתה הנטייה להגביל את מספר הגופנים השונים בכל דף לשניים, כיוון שבדרך כלל כל מחסנית כללה שני גופנים, למשל רגיל ועבה, או רגיל ונטוי, או בעל תגים וחסר תגים.
האותיות עצמן הותאמו למכונות החדשות רק במהלך המחצית הראשונה של המאה ה־20, והגופן הראשון שהותאם כך היה האות Plantin שנחתך לסדר־מכונה על ידי חברת מונוטייפ (האות התבססה על אותיות עתיקות, אך עובתה כדי שבהדפסה מודרנית, עם מעט התפשטות דיו, תיראה דומה לאות המקורית). אותיות רבות נוספות הוכנו למכונות החדשות, בתחילה על ידי התאמת אותיות ישנות ובהמשך על ידי עיצוב אותיות חדשות, שהמוכרת ביניהן היא Times Roman. משם באו כבר כל הפונטים האחרים שידועים לכולנו, ואלו שרק לחלקנו. ומה עם הפונטים שלכם, מתי הומצאו?
