לפני המצאת הטכנולוגיות הדיגיטליות, רשמה המאה האחרונה מספר המצאות טכנולוגיות אנלוגיות. טכנולוגיות אנלוגיות אלו היו את הבסיס להתפתחות הטכנולוגיות הדיגטליות שאנחנו מכירים כיום. מטרתו של מאמר זה לסקור את נקודות השיא בהתפתחות הטכנולוגיות הטרום דיגיטליות של המאה שעברה עד לתחילת העידן המודרני בדפוס.
דפוס האופסט
בתחילת המאה ה־20 נכנס לשימוש תהליך דפוס האופסט (offset), והחליף כמעט לגמרי את דפוס הבלט במהלך המאה שעברה. דפוס האופסט מבוסס על העברת תמונת הדף ללוח פלדה דק וממנו לנייר המודפס (בדרך כלל בתהליך צילומי, בדומה לפיתוח של תמונה). השיטה מתאפיינת בשני יתרונות עיקריים: המהירות ביחס לשיטות אשר היו קיימות קודם לכן (נובע מכך שניתן להרכיב את לוח הפלדה על גליל, להבדיל מגלופת בלט שטוחה), והדיוק הרב יותר על פני זה שבדפוס הבלט (תכונה משמעותית במיוחד בהדפסות צבע, שבהן כל דף מודפס ארבע פעמים, כל פעם בדיו בצבע אחר).
בשנים הראשונות להמצאת לאופסט, היו מכינים את לוחות ההדפסה על ידי סידור דפים מאותיות עופרת, ביד או במכונת סדר (את גלופת הדף המסודר היו מדפיסים על נייר, מצלמים את הנייר, ואת הנגטיב היו מפתחים על לוח הדפסה מפלדה).
סדר צילום
לתהליך האופסט כשלעצמו לא היתה השפעה גדולה על האותיות, אבל הוא גרר בעקבותיו שינויים בתהליך הסדר, והם אלו שהשפיעו על עיצוב האותיות. אם בדפוס בלט היו מסדרים את אותיות המתכת ומהן מדפיסים ישירות על נייר. בדפוס אופסט, התהליך כבר כלל חמישה מרכיבים במקום שניים, דבר אשר הפך את השיטה למשופרת מקודמותיה מבחינות מסוימות, אך גם לפחות יעילה מבחינות אחרות.
שתי טכנולוגיות חדשות קמו על מנת לייעל את דפוס האופסט: הראשונה הייתה סדר־צילום. היא נכנסה לשימוש בשנות ה־50 ואיפשרה ייצוג של האותיות על ידי תמונה שלהן על סרט צילום (בדרך כלל, כל האותיות היו מיוצגות על גבי סרט צילום אחד, למשל בעיגול, על דיסק). מכונת הסדר בעצם איפשרה בחירת אות בודדת וחשיפתה לנגטיב במקום המתאים, לאחר מכן המכונה הייתה חושפת את האות הבאה בטקסט במקום הבא בדף וכך הלאה. טכנולוגיה זו איפשרה סדר מהיר יותר מהמכונות המכניות, במקרים מסויימים אף איפשרה לסדר מתוך סרטי הנייר הקיימים, ויצרה ישירות נגטיב, ללא צורך בדפוס בלט בכלל. לסדר־צילום היו השפעות אמביוולנטיות על האותיות, כאשר שני היתרונות העיקריים היו היכולת לקרב או להרחיק אותיות באופן חופשי (kerning), והיכולת לעוות אותיות באופן אופטי. המרחק בין אותיות מתכת היה נקבע על ידי השוליים שלהן, לכן קשה היה להרחיק אותן וממש בלתי אפשרי לקרב, בסדר־צילום לעומת זאת, ניתן היה לקרב את האותיות או להרחיקן על מנת לקבל כל תוצאה רצוייה. זה איפשר לרווח את הטקסט בצורה אחידה יותר, למשל להקטין את הרווח בין האותיות הלטיניות A ו-V בעת הצורך, או בין העבריות ר' וג' (הר' הרי פתוחה למטה משמאל והג' בולטת למטה ימינה). היכולת לשלוט במרחק בין אותיות איפשרה למעצבים גרפיים ליצור כותרות עם אותיות צפופות מאוד (אופנה שרווחה בעיקר בשנות השבעים) או רחבות יותר בהתאם לצורך ובכך להרחיב את מנעד האפשרויות בפני לקוחותיהם. האפשרות להגדיל ולהקטין באופן מדוייק כעת את האותיות דמתה לאפשרות אשר הייתה גלומה בפנטוגרף, וכמותו גרמה להיעלמות האותיות המותאמות לגדלים מסויימים. היכולת להטות אותיות חסכה את הצורך לעצב אותיות מוטות והרחיבה את אפשרויות העיצוב. החסרון הגדול של סדר צילום לעומת זאת, בייחוד בתחילת הדרך של הטכנולוגיה, היה פוקוס לא מדוייק. התוצאה המוגמרת, הייתה תלוייה בחדות תבנית האותיות, וכמו כן, גם בפוקוס מדוייק במערכת האופטית של מכונת הסדר, מכונות רבות התקשו להגיע לפוקוס המדוייק והתוצאה הייתה אותיות מטושטשות.
אותיות המעתק
טכנולוגיה חשובה נוספת שהתפתחה במאה ה־20 הייתה אותיות המעתק. אותיות המעתק היו אותיות המודפסות על פילם שקוף, שניתן היה להעבירן למשטח הרצוי (בדר"כ נייר) על ידי שפשוף צידו הלא מודפס של הפילם (dry transfer lettering). החברה הידועה ביותר שייצרה אותיות כאלה היתה Letraset. את האותיות היו מעבירים לנייר אחת אחת ואת הנייר מצלמים לנגטיב. תהליך הסדר היה איטי הרבה יותר מאשר בסדר הצילום או בסדר המכונה בעופרת, שבהם פשוט הקלידו את הטקסט, כיוון שהצריך לצלם את הנייר על מנת ליצור את הנגטיב, אבל היה לו יתרון חשוב: ניתוק התלות ממכונות ספציופיות. מכיון שהתהליך התבצע בצורה ידנית ולא דרש תאימות לאיזשהן מכונות, ניתן היה להכניס לשוק אותיות חדשות בקלות, בלי שיהיה צורך להתאימן ולהתקינן במכונות מסויימות. מעצב או סדר יכול היה פשוט לבחור גליון של אותיות שנראו לו מתאימות לצרכים שלו ולהשתמש בהן לפי רוחו. אך השילוב של האיטיות בשימוש יחד עם הגמישות העצומה הביאו לכך שאותיות המעתק שמשו בסופו של דבר בעיקר לכותרות ומודעות, ולא לטסקט רצוף. הקלות שבה ניתן היה לייצר סוגי אותיות חדשות לסדר־צילום ולאותיות מעתק, לעומת השיטות הקודמות הביא לגידול גדול במספר האותיות שעוצבו והוכנסו לשימוש בשנות השישים, השבעים, והשמונים, באנגלית וגם בעברית.
מעניין הא? אם אהבתם, שתפו את חבריכם 🙂 אין כמו פיסת מידע היסטורית מרתקת כדי להחכים או סתם להעביר את הדקות הפנויות שביום!