חודש: יוני 2019

מאת: ליאת בכרך

ברכות! אם מצאתם את עצמכם כאן, סימן שהעסק והמותג שלכם בצמיחה. אתם מעוניינים לשכור את שירותיו של מעצב גרפי? זה מעולה, אבל חיפוש קצר בגוגל אחרי צמד המילים “עיצוב גרפי”, עלול להכניס אתכם למערבולת של מידע. כמות המעצבים הגרפיים בשוק עצומה, אז איך יודעים לבחור? מי יהיה זה שיזקק את מהות השירות או המוצר שלכם לכדי מודעה, לוגו או אתר מדויק להפליא? הסירו דאגה, בעזרת כמה טיפים קטנים ניתן לעשות סדר בבלאגן:

כל סיפור טוב נפתח בהתחלה

לפני שניגשים למשימה, מגדירים את המטרה המדויקת לשירות שאתם מבקשים. עיצוב גרפי זאת הגדרה מאוד נרחבת בעלת הרבה אפשרויות. תכינו שיעורי בית: מה בדיוק אתם מעוניינים לעצב ועל אילו צרכים השירות אמור לענות? בדקו שלמועמד יש את ההתמחות הספציפית שאתם מחפשים.

זה מה זה בסיסי: תיק עבודות

כולם יודעים שכשניגשים לבחור שירותי בעל מקצוע, צריך לבחון דבר ראשון את תיק העבודות. אבל, אם אתה בעל מספרה או שאת בעלת עסק לתיווך דירות, וזאת פעם ראשונה שאתם עובדים עם מעצב גרפי, האם מספיק לבחון את תיק העבודות רק לפי “זה יפה בעיני”? כמובן שלא.
אז מה מחפשים בתיק עבודות? ורסטיליות – גיוון. האם העבודות משתנות מלקוח אחד לאחר? זה מראה שהעומד לפניכם משקיע בחשיבה על בידול הלקוחות שלו, שהוא קשוב לצרכיהם. תסתכלו על העבודות בעיניים שיפוטיות, ותשאלו אותו על תהליך העבודה שהביא אותו לעצב את העבודה כפי שבחר.

תקשורת

תהליכי מיתוג ועיצוב לעסקים אורכים זמן, תוודאו שיש לכם כימיה וחיבור אישי עם המעצב שאחראי על המראה של העסק שלכם. לפני קבלת ההחלטה, תצאו מהאינטרנט ותשקיעו בשיחת טלפון עם המעצב הפוטנציאלי.

לוחות זמנים

חשוב לוודא מהו לוח הזמנים שהמעצב הגרפי יכול להתחייב עליו. זה קריטי עבורכם כבעלי עסקים. אם לוחות הזמנים שהוא מסכים להתחייב עליהם רחוקים מידי, אולי יש לו עומס בעבודה ואתם תהפכו לעוד לקוח מיני רבים.

Show me the money

כמובן שעלות השירות תפיל או תקדם כדאיות של עסקה. אבל זכרו, שמחירו של בעל מקצוע הוא נגזרת ישירה של הערכת רמת העבודה שלו בעיני עצמו, וכיצד הוא רוצה למצב את עצמו ביחס למתחרים. מכירים את הקלישאה “זול לפעמים עולה ביוקר”?

האם ארגיש בנוח לומר מה דעתי?

לפעמים אנחנו לא ממש מרוצים ואפילו לא יודעים להגדיר למה. תקראו לזה אינטואיציה, החוש השישי, לא משנה איך אתם הופכים את זה, אתם פשוט לא אוהבים את התוצר הסופי. האם נוח לכם להגיד את זה (רצוי בעדינות ובלי להעליב) למעצב? או שתמצאו את עצמכם מתחילים את כל התהליך מההתחלה מול מעצב גרפי אחר?

השראה

ראיינתם כמה מעצבים, כולם טובים ונהדרים, אבל מי הכי מתאים? אתם יכולים לשאול מהם עולמות התוכן מהם הם שואבים השראה. אם פתאום תקבלו תשובה שהמעצב נהנה לגלוש באתרים של ה-KKK, כנראה שזה לא מה שהמותג שלכם צריך. אבל אם הוא מספר על ספרים, סרטים ואנשים עם שפה ועולם ערכים ברוח המותג, כנראה שעליתם על משהו טוב.

בשורה תחתונה, לבחור מעצב גרפי זה תהליך שאין להקל בו ראש. כמו שלא הייתם פותחים את הפה מול רופא שיניים שאתם לא סומכים עליו, אל תשאירו את העיצוב של העסק שלכם בידי מישהו שאתם לא שלמים איתו ב-100%.

מאת: ליאת בכרך

יצא לי לחקור על התורה שמנתחת את כתב־היד שלנו וכך מסיקה עלינו מסקנות מעמיקות, הלא היא הגרפולוגיה.
מהסבר שטחי על הגרפולוגיה, נראה שאם תכתבו מכתב בכתב־ידכם, גרפולוג מוסמך יוכל לדעת עליכם הכל. מה זה כולל אתם שואלים? פשוט הכל.
מה מצב הרוח שלכם בעת כתיבת המילים, מהי רמת הביטחון העצמי שלכם, האם אתם מסתירים סודות ואפילו ירידה לתכונות אופי מדוקדקות יותר: סמכותיות, אסרטיביות, אופי מנהיגותי ועוד. אז מהם הדברים הכי מעניינים שלמדתי?

הפיקנטרייה על רגל אחת

• הגודל כן קובע – גודל האותיות מספק הצצה על ההערכה העצמית של הכותב ועל האופן שבו הוא תופס שטח ונוכחות. כתב גדול מאוד, משדר עודף בטחון עצמי, ככל הנראה כפיצוי על הערכה עצמית נמוכה. מצד שני, כתב קטן מאוד, משדר התכנסות פנימה, ריחוק מהסביבה ואפילו קריאה לעזרה. בין לבין, במקום טוב באמצע, נמצאים אנשים בעלי הערכה עצמית יציבה ומאוזנת. אם יש פערים בגודל כתב־היד בטקסט אחד, יכול להיות שהכותב מושפע ממצב רוח תנודתי.
• הכוח להניע – אנחנו יכולים לומר שאנחנו נוטפים מוטיבציה ככל שנרצה, אבל כתב־היד שלנו מסגיר את האמת על רמת האמביציה שלנו. כתב קריא ומוסדר – בשורות ישרות, תוך שימוש בלחץ בינוני עד חזק, עם אותיות וזווית כתיבה קבועה פחות או יותר מלמד אותנו על רמת מוטיבציה גבוהה. לעומת זאת, כתב לא־קריא, מרוח,  ברמת לחץ חלשה ותנועת כתיב שנראית כמעט נגררת, מעיד על אופי פאסיבי ללא רצון לעשייה.
• למי קראת שמאלני – כותבים שהאותיות שלהן נוטות לצד שמאל נחשבים למופנמים ולא ספונטניים, בעוד שכותבים שהכתב שלהם נוטה ימינה נחשבים אמוציונליים. לעומתם, אנשים שכתב־היד שלהם ממורכז, הינם מעשיים והגיוניים. לפחות על פי חוקי הגרפולוגיה.
• תנו ספייס – על אנשים שכותבים מילים ואותיות במרווחים צפופים, אומרים שהם מתקשים בניהול זמן. הם נוטים לאחר ולאבד את תחושת הזמן. לעומתם, אנשים שמקפידים על מרווח אחיד בין האותיות והמילים נחשבים דייקנים ובעלי ביקורת עצמית גבוה.

לגופונט של עניין

תנו לי לעשות סדר בבלגן. ראשית, אין לי שום יומרות לעשות הסבת מקצוע לתחום הגרפולוגיה, כלל וכלל לא. אז למה אני מפרטת את כל המידע הזה, ומה הקשר של זה אליכם?

כמעצבים שמשתמשים בפונטים של כתבי־יד שונים, כדאי שתבינו איך הפונט שבחרתם עבור הלקוח משפיע על המוצר, המודעה או הלוגו שעיצבתם. האם הוא תומך בעבודה ומשלים אותה מזווית נוספת, ובכך עוזר לזכך את המסר? או שהוא יוצר דיס־הרמוניה בין המסר למה שאנחנו רואים?

לדוגמא:
בפונט טרבלסי החינני, גובהן של האותיות שובש קלות. בנוסף, בתהליך העיצוב בוצעו סקיצות קליגרפיות במשיכות בודדות בטוש מרקר. בהתאם לטכניקה, קורותיו של הפונט הוקשחו וזוויותיו קטנו. בעיניי, התהליך הזה נתן לו את הדימוי של הילד הטוב שיצא לרחוב. תשאלו את עצמכם, האם הפונט ישרת את ערכי המותג והמסר שהוא רוצה להעביר?

פונט שסק, הוא פונט בסגנון כתיבה תמה, המזכיר את הכתב הבתולי של ילדים בתחילת שנות לימודיהם. ככזה, הוא מעלה ארומה של נוסטלגיה ישראלית ומחזיר אותנו לימים ששתינו זיפ, בזמן שכתפינו מעוטרות בכריות ורגלינו בחותלות. פונט שסק הוא פונט עגול, רך וזורם.

לסיכום, על מנת שלא יווצר מצב שבו כותרת לרופא מומחה תעשה בכתב־יד ילדותי, או שמוצר חביב לילדים יוצג בכתב כבד ומיושן, זכרו: כשאתם מעצבים חומר פרסומי, בחירת פונט כתב־יד חושפת ידע נוסף על המותג, ערכיו, והאני מאמין שלו.

מאת: ליאת בכרך

בשנים האחרונות, השפה העברית חווה פריחה מעודנת של עיצוב גופנים חדשניים, בועטים וממזריים. נדמה כי העושר והשפע החדש יוצרים סצנת עיצוב שתורמת לשפה, ויש שיאמרו שאפילו מחייה אותה מחדש. אי לכך ובהתאם לזאת, איך קרה שפונט חיים, שהומצא בסביבות שנת 1925 (יש חילוקי דעות על השנה) עדיין איתנו?
פונט חיים מוכר בזכות הכוחניות והאסרטיביות שלו. חיים הוא זה שצועק לך בפנים כותרות מפחידות, הוא מלח־הארץ, איש ביטחון שיודע הכל לפניך. איכשהו, כישראלים ההיסטוריה שלו נוסכת בנו ביטחון. כי כשחיים אומר – חיים יודע. אפילו כשהוא מדבר על דברים נוראיים: עוד מבצע, עוד אסון, הערבים נוהרים לקלפיות ועוד, אתם יכולים להשלים את התמונה לבד.

כאומת־חדשות בכל שעה עגולה, פונט חיים עדיין חי ובועט בכותרות העיתונים, בסלוגנים פוליטיים, במודעות בעלות מסר כבד וכו׳… אז מהו סוד הקסם של פונט חיים?

כל סיפור טוב מתחיל מההתחלה

פונט חיים עוצב על ידי פסח עיר־שי, מעצב גרפי, צייר קוביסטי וטיפוגרף ישראלי-הונגרי. עד לשנות העשרים של המאה הקודמת, היה נהוג לכתוב בעברית באותיות שהתבססו על הכתב התנ”כי והמסורתי. החדשנות הגדולה של פונט חיים הייתה בכך שלראשונה הוא הציג את האות העברית בצורה פשוטה ונקייה, ללא תגים ועיטורים כפי שהיה נהוג עד אז. בנוסף, הפונט מתאפיין בקווים ישרים, שווים בעוביים ובצורות גיאומטריות פשוטות. סגנון זה תאם את אסכולת הבאוהאוס (שפת עיצוב פשוטה, צנועה ותכליתית, אשר חפה מקישוטיות ועיטורים) שהייתה רווחת באותם הימים. אבל אל תתנו לכל ההצלחה הזו לבלבל אתכם, מכיוון שבזמנו הפונט לא התקבל באהדה גדולה, ופסח שי־עיר הותקף על חדשנותו. מי שנחלץ לעזרתו היה לא פחות מהמשורר הלאומי, חיים נחמן ביאליק, ומכאן שמו של הפונט – “חיים”. למרות שלפעמים הפונט נקשר גם עם שמו של יאן לויט, שהוסיף אותו לאוסף הפונטים שלו.

שנעבור אל הפרקטיקה?

בסביבות שנות השישים, פונט חיים החל להופיע בכותרות העיתונים. מי שהיה הראשון לגלות את כוחו, היה העורך המיתולוגי של עיתון “העולם הזה“, אורי אבנרי. אבנרי הרבה להשתמש בפונט חיים בכותרות, ולא הסתפק רק בזה, הוא גם התפלפל בתוספת של צבע אדום, ויצר שערים בעלי קווי הפרדה עבים, צירופים של שחור-לבן-אדום, תוך שימוש יעיל בפוזיטיב ונגטיב. כל המרכיבים שעורבבו יחדיו יצרו דייסה משובחת לעימוד שערים שערורייתיים, שרלוונטית גם היום. במהרה פונט חיים זלג לשאר העיתונים בארץ.

בפועל, הדרמטיות של הפונט צמצמה את כותרות העיתונים ממשפטים למילה עד שתיים. מכותרות המספקות מידע אינפורמטיבי, הכותרות הפכו לכרזות ומחאות. האותיות של פונט חיים זעקו מתוך הכותרות בקול רם, לעיתים אפילו גבוה מידי. “התופת”, “כמו בסרטים”, “הטרור חזר” ועוד.

דוגמא מפורסמת נוספת של שימוש בפונט הכריזמטי היא בלוגו של “שלום עכשיו”, שנחשב לסטיקר הפוליטי הראשון, כאשר המילה שלום כתובה בשחור בפונט קורן המסורתי ואילו המילה “עכשיו” נכתבה בפונט חיים באדום. השילוב בין שני הפונטים השונים נחשב לחתרני בעולם העיצוב. לפתע, המסורת והחילוניות התחברו לכדי גוף אחד חזק: “שלום עכשיו”. הכרזה עוצבה על ידי דוד טרטקובר. ההצלחה של חיים הולידה גופנים נוספים בהמשך הדרך (חיים שמן וחיים רזה לדוגמא).

לסיכום, הפונט שהחל את דרכו כחתרני וחילוני, הפך עם השנים להיות המבוגר האחראי בסביבה. היום, כשאנחנו רואים אותו בעיתון, אנחנו מבינים מיד שמשהו דרמטי קרה. משהו גדול, שאי אפשר להתעלם ממנו, ובוודאי שאין לנו יכולת להוריד ממנו את העיניים. למרות שיש שפע של פונטים צעירים ועדכניים ממנו, חיים הוא עדיין הפונט שמייצר את הדרמות הכי גדולות בעיתונות המקומית.