כשמדברים על טיפוגרפיה עברית מודרנית, קשה להתעלם מפרנק ריהל – אחד הפונטים המשפיעים והמזוהים ביותר עם הדפוס והעיתונות בישראל. כמעט כל מי שגדל כאן נחשף אליו, לעיתים בלי לדעת את שמו: בעיתונים, בספרים, במודעות ובשלטים. פרנק ריהל הפך עם השנים לשם נרדף ל"פונט של עיתון", ולמעמד של קלאסיקה על־זמנית.
בתור מעצבים, השימוש בפונטים כמעט בלתי נמנע ולעיתים משמש נתח גדול מהעבודה. אחת האזהרות הראשונות שנשמעות בלימודי עיצוב גרפי היא: תמיד לוודא את הרשאות השימוש בפונטים. במקרים רבים תגלו שיש לשלם על הזכות להשתמש בפונטים המוגנים בזכויות יוצרים.
מאת: ליאת בכרך
אילו בילבו בגינס היה כותב מכתב לאור נרות למלכה סרסיי, מה היה נאמר בו? "אני אולי הוביט קטן ומגושם, אבל בספר אחר, רחוק אלפי דפים ומדפים ממך, דווקא אני, הייתי זה שגבר על הדרקון." ואם נשאר להתפלש עוד רגע בעולם הפנטזיה, אז נניח שבילבו בגינס היה כותב בעברית. ואם בעברית עסקינן, האם לא ראוי לשאול – באיזה פונט?
מאת: ליאת בכרך
יצא לי לחקור על התורה שמנתחת את כתב־היד שלנו וכך מסיקה עלינו מסקנות מעמיקות, הלא היא הגרפולוגיה.
מהסבר שטחי על הגרפולוגיה, נראה שאם תכתבו מכתב בכתב־ידכם, גרפולוג מוסמך יוכל לדעת עליכם הכל. מה זה כולל אתם שואלים? פשוט הכל.
מה מצב הרוח שלכם בעת כתיבת המילים, מהי רמת הביטחון העצמי שלכם, האם אתם מסתירים סודות ואפילו ירידה לתכונות אופי מדוקדקות יותר: סמכותיות, אסרטיביות, אופי מנהיגותי ועוד. אז מהם הדברים הכי מעניינים שלמדתי?
מאת: ליאת בכרך
בחיפושים אחרי מקורות השראה, הגעתי לחנות עתיקות מהממת ביופייה. מקום כזה שעושה לך חשק להתיישב בכורסה הפרחונית, להאזין לתקליטי ויניל ולעיין באבן שושן מצהיב. בעודי מתענג על פריטים היסטוריים נשכחים, אמא ובנה נכנסו לחנות. הילד, שהיה להערכתי בן עשר תקתק במקשים של מכונת כתיבה ישנה ושאל "מה זה"?, כשאמא שלו הסבירה לו את ההמצאה הכבירה, הוא היה מהופנט. בערך כמוני, כשמספרים לי על הפירמידות במצרים.
מאת מידן ארוש
עניין ידוע לעוסקים במלאכת הטיפוגרפיה הוא כי מעטות החלופות לפונט הטקסט האלמותי העברי –פרנק ריהל. פרופסור עדי שטרן, ראש המחלקה לעיצוב גרפי בבצלאל, החל לפני שתים־עשרה שנים את דרכו בחיפוש אחר האות החמקמקה – זו שתציע רהיטות ומרקם שיעבדו בהלימה מושלמת ותפתח שער לאלטרנטיבות חדשות בתחום הטיפוגרפיה העברית.
הכתיבה היא פעילות מורכבת, הכוללת מרכיבים מוטוריים ותפיסתיים, ועל האדם לפתח מיומנות לשם יצירתה. לכל אדם כתב יד ייחודי לו, שיכול לשמש לזיהוי הכותב, כמו טביעת אצבע.
כתב היד העברי כולל בתוכו את הכתב המרובע והכתב העגול, וישנה הבחנה בין טקסט שנכתב בכתב יד לבין טקסט מודפס. בעידן שלפני הדפוס היה הבדל בין כתיבה פורמלית לבין כתיבה לא פורמלית, ולאחר המצאת הדפוס המונח “כתב יד” התייחס למקור של יצירה כלשהי.
אות היא יצור דו־ממדי, או לפחות כך זה נראה. הרי כך היא שימושית יותר, אפשר בקלות לקרוא אותה ואין שום צורך לראות את צידיה או אחוריה. זה אפילו עלול לבלבל ולהפוך אותה ללא קריאה ועמוסה באינפורמציה. תארו לעצמכם טקסט בספר בפונט שכולו תלת־ממדי, מסתובב על צירו איך שבא לו. לא, זה לא שימושי.
אינטרובאנג (‽) הוא סימן פיסוק לא רשמי הנוצר, כפי שניתן להבין מצורתו, משילוב של סימן השאלה (?) וסימן הקריאה (!) על מנת לשמש כסימן קיצור להבעה שלישית המשלבת יחד את שתי ההבעות לאחת, שמשמעותה – הבעת תמיהה, פליאה, סקרנות או שאלה רטורית שהשואל לא מצפה לתשובה מכיוון שהיא ברורה לו.
פונט דוד הוא הפונט הנפוץ ביותר במסמכים רשמיים ובעבודות אקדמיות. אך האם אתם יודעים באיזו שנה הוא יצא לאור ואיך קשורה לזה מלחמת העולם השנייה? איזה ספר היה הראשון שהוקלד בעיצובו של הפונט? מה הייתה השראתו של איתמר דוד, יוצרו, לעיצוב הפונט? ואיפה תמצאו את הפונט להורדה בחינם? אספנו עבורכם את כל מה שמעניין אודות הפונט העברי הזה.
פונט Open sans התחיל כפונט בשפה הלטינית שהופץ דרך פרויקט גוגל פונטס, ומהר מאוד הפך לפונט פופולרי ברחבי העולם. אתרים בינלאומיים גדולים עשו בו שימוש שוטף וכמו כן גוגל השתמשה בו כפונט הבית שלה. מה שהפך את הפונט לכה פופולרי היה הפשטות שלו ורמת הגימור והקריאות המצוינת שלו. לפני כמה שנים, בהזמנת גוגל, יצר הטיפוגרף ינק יונטף גרסה עברית של הפונט. גרסה זו חופשית לשימוש מסחרי ומגיעה תחת רישיון פתוח וכך כל מי שרוצה יכול לעשות בפונט שימוש חופשי – החל מעיצוב לדפוס, דרך הטמעה באתרים ועד עיצוב למובייל. ינק עיצב את הפונט כדי שיתאים לאופן סנס המקורי על מגוון משקליו, כולל אותיות נטויות וגרסה צרה של האותיות. כיום פונט Open sans בגרסה העברית נמצא בשימוש נרחב והוא נפוץ בדפוס, בלוגואים ובמודעות פרסומיות וכמו כן הוא אהוב במיוחד על מעצבי UX ומעצבי UI רבים אשר עוסקים בעיצוב ממשקים ועיצוב אתרי אינטרנט ואפליקציות ברשת.
את הפונטים העבריים הקלאסיים שנמצאים היום בשימוש נרחב אפשר למנות ברשימה קצרה ואקסקלוסיבית. ברשימה הזו יש מקום מיוחד לפונט מרים הייחודי שעוצב על ידי מעצב הפונטים היהודי־גרמני רפאל פרנק (ההוא שעיצב את פרנק ריהל) בשנת 1908 בגרמניה. מאז הפך פונט מרים לנפוץ מאוד בקהילות היהודיות דוברות העברית והיידיש ברחבי העולם. לאחר שסיים לעצב את הפונט, החליט רפאל לקרוא לפונט על שמה של בתו הקטנה – מרים.