קטגוריות
אקדמיה היסטוריה השראה

הסטודנטיות במכללת אמונה עיצבו מחוה למעצבים הגדולים של המאה ה־20

״כל הסגנונות עולים לירושלים״ – הצצה קטנה לפרויקט המרתק של סטודנטיות ממכללת אמונה בהנחיית נחמיה בועז

הפרויקט מתחקה אחר המעצבים הבולטים של המאה ה־20 וחוקר את הסגנונות הבולטים והתנועות הרבות שהפכו לאבן דרך בעולם האמנות והעיצוב, החל מאר־נובו ועד דיוויד קרסון. למרות מרחק הזמן והמקום, הפכו הסטודנטיות למעשה ל״שוליית האמן״ של המעצב אחריו ביקשו להתחקות. בתוך כך הן רכשו לעצמן דפוסי עבודה ודרכי חשיבה זהים לאמן ממנו שאבו השראה, אך בד־בבד חדשים ומגוונים בשבילן כסטודנטיות.

מרכיבי הסגנון החזותי של המעצבים הנבחרים עברו תהליך זיקוק לתובנות ומאפיינים ייחודיים – כמו החלטות קומפוזיציה, שילובי צבע, טקסטורות, טיפוגרפיה וצילום. לצד המרכיבים החזותיים של היצירות שהן חקרו וכחלק בלתי נפרד מהן, גם הרוח המלווה את היצירה, הערכים שעמדו בבסיסה ושהניעו את המעצב לפעולה עיצובית הפכו לחלק בלתי נפרד מהמחקר וההשראה.

מתוך תהליך מחקר זה וזיקוק הרוח והייחודיות של מעצבי היסוד של המאה ה־20, התבקשו הסטודנטיות לבצע ״עלייה״ של הסגנונות אותם חקרו וליצור כרזות לכבוד יום ירושלים. כך הצליחו לשלב בין סגנונות ומאפייינים אוניברסליים אך להביאם למקום הייחודי הלוקאלי של ירושלים.

שרה בן־הרוש בהשראת אלפונס מוכה

אלפונס מוכה הוא בין האמנים הבולטים בסגנון האר־נובו. זרם זה מתאפיין בעיקר בהשראה מן החי והצומח, גוף האישה ותנועת הארטס אנד קראפטס. סגנון זה נוצר באמצעות השימוש בקו זורם ומפוטל, עיטוריות רבה עם קווי מתאר, אסימטריה והשטחה. ברבות מעבודותיו מוכה הציג נשים נאות וצעירות בתנועות זורמות, כשהן עטופות בגלימות ובצעיפים וצבעוניותו הייתה בעיקר בצבעים מושתקים.

בדומה למוכה, לשרה בן־הרוש היה חשוב להביא דמות נשית שדרכה יועבר נושא הכרזה. תהליך העבודה היה מאתגר, בגלל שמדובר בעבודת יד, כך שהדבר דרש ממנה דיוק רב ועשרות סקיצות. בשלב הראשון אתגריה המרכזיים היו בעיקר בשמירה על הקו הזורם ושינויים מדוייקים בדמות, כך שיתאים לנושא הכרזה, יחד עם שמירה על מאפינייה כמו שערה הגולש ולבושה המעוטר. אך כאשר עברה לשלב הדיגיטלי, הגיעה לאתגר העיקרי שלה – צביעה לפי אזורי בחירה. מתוך התהליכים והאתגרים שעברה במהלך העבודה למדה על חשיבותה של עבודת יד למרות אינספור האפשרויות שמאפשרות לנו תוכנות העיצוב.

אילה אבגי בהשראת סול באס

סול באס היה מעצב בולט במהלך המאה ה־20 ועיצוביו התאפיינו בסגנון פשוט הבא לידי ביטוי בצורות־יסוד הנגזרות מניירות וטיפוגרפיה לא מיושרת ולא מלוטשת.

הכרזה של אילה אבגי מורכבת מנגזרות נייר וטיפוגרפיה ידנית. היא מספרת כי במהלך עבודתה על הכרזה האתגר המרכזי עבורה היה ליצור קומפוזיציה המאפיינת את באס ומסרה יהיה בולט ומובן כבר מהמבט הראשוני. אבגי מספרת כי הכרזה המושתת על השראתה מבאס, מדגישה את החיבורים בתוך העיר ירושלים ובעיקר את העתיק אל מול המודרני. אבגי משתפת כי במהלך יצירת הכרזה סיגלה לעצמה סדר עבודה נכון המתחיל במחקר מעמיק ומוביל עד ליצירת תוצר מוגמר.

בת־שבע כהן בהשראת פאולה שר

פאולה שר היא בין המעצבות הגרפיות המשפיעות ביותר בעולם. עיצוביה מתאפיינים בטיפוגרפיה, הממלאים חלק מרכזי בכרזות אותן היא מעצבת וזאת בנוסף להכנסת תמונות צרובות לעבודותיה בקומפוזיציה ייחודית המשלבת בין האותיות בצורה דינאמית לבין התמונות הצרובות. הפונט בו היא נוטה להשתמש הינו מרובע סן סריף בעל משקלים שונים היוצרים יחד משחק מעניין. הכרזות שלה מתאפיינות בצבעוניות עזה אך נאמנה לצבעי יסוד ולצבעים המשלימים. 

בת־שבע כהן מספרת כי בתחילת העבודה ובעת מבט ראשוני על כרזותיה של שר, האמינה כי העבודה תהיה פשוטה ומהירה ברובה אך בעת תחילת עבודתה הבינה את הקושי והמורכבות בעיצוב כרזה טיפוגרפית, במיוחד לאור הניסיון הדל שלה בתחום זה. כהן מתארת כי למרות הקושי והאתגר, דווקא כניסתה לנקודת מבטה של שר והתנסותה בסגנון אחר גרם לה להשקיע רבות במחקר ומכאן להתפתח וללמוד הן על על שר וסגנונה והן על עצמה.

לילך כהן בהשראת יאן טשיכולד

יאן טשיכולד היה קליגרף, טיפוגרף ומעצב ספרים. היה בעל תפקיד משמעותי בפיתוח העיצוב הגרפי במאה ה-20 ועבודותיו התאפיינו בטיפוגרפיה סן סרפית, קומפוזיציה א־סימטרית, צורות גיאומטריות בצבעי יסוד ויחס לחללים הלבנים. 

לילך כהן משתפת כי בתחילת עבודתה על הפרויקט, מצאה קושי להתחבר למעצב. זאת השתנה כשבמהלך תחקיר מעמיק הבינה מה החשיבה ומה עומד מאחורי עבודותיו וכך החלה לעשות סקיצות ולמצוא את נקודות החיבור לעיצוביו. כהן משתפת כי הקושי העיקרי מבחינתה היה הצורך לדייק בפרטים הנכנסים לעבודה, מכיוון שהקו הוא מינימלסטי וכל פרט הוא בעל משמעות משלו כך שהקומפוזיציה, הצורות והצבעים בהם היא בוחרת להשתמש הינם בעלי תפקיד מרכזי בהתחקות אחר סגנון טשיכולד, שמירת המינימליזם והעברת המסר באופן ברור.

במהלך תהליך ניקוי זה והתמקדות במינימלזים הבינה כהן כי קיים קו מאוד נקי ומדויק בתמצות אותה טשיכולד מקדש וזוהי דרך להעביר מסר בצורה ייחודית, מדויקת ופשוטה. כמו כן משתפת כהן כי במהלך התרגיל הבינה כי האתגר הוא דווקא להתחבר לסגנון שאינו מדבר אליך ממבט ראשון אך במהלך המחקר וההבנה על הכוונה מאחורי העיצוב, ניתן ללמוד המון. מנקודה זו הבינה כהן את החשיבות של כל פרט, תפקידו במכלול הכולל של הכרזה והשפעתו על כלל ההרמוניה והקומפוזיציה – כל פרט עובד יחד וכל תזוזה משפיעה על העבודה כולה.

זיו נחום בהשראת פול ראנד

פול ראנד היה מעצב יהודי־אמריקאי בעל השפעה רבה על עולם העיצוב בעבר ועד היום, כשבעיצובו השתמש בגישה חכמה, מהנה ולא קונבציונאלית בשימושו בצורות, בחלל ובניגודיות. סגנונו המודרני, המופשט והאסימטרי התאפיין בקומפוזיציות דינאמיות וכלל בתוכו תמונה, טקסט, צורה, טקסטורה וצבעוניות חיה.

במהלך מחקרה של זיו נחום אודות ראנד ומאפייני סגנונו במטרה לעצב כרזה בהתאם לסגנונו, נתקלה נחום באתגר לא פשוט. הסגנון האסימטרי שתחילה נתפס כפשוט לעיצוב התברר לבסוף כי דרש מחשבה גדולה בכל פרט ופרט בכרזה מתוך הניסיון ליצור הרמוניה עיצובית בחוסר הסמטריות וה״מקריות״ שבה ראנד מניח את האלמנטים על הדף. נחום משתפת שתהליך זה לימד אותה לעצב באופן משוחרר יותר, לאמץ דפוסי חשיבה חדשים ולצאת מהקופסה ולהצליח להעביר את המסר בצורה שנונה המתקשרת עם הצופים.

נעה קופרמן בהשראת אלכסנדר רודצ׳נקו

אלכסנדר רודצ’נקו היה מעצב בולט בזרם הקונסטרוקטיביזם – זרם האוונגרד הרוסי. מאפייניו הבולטים של רודצ’נקו המרכיבים את הסגנון החזותי ביצירותיו הם שימוש בצורות גאומטריות, קומפוזיציות דינאמיות, שימוש בצבעי יסוד ובעיקרם אדום, שחור ולבן. רודצ’נקו עסק גם בצילום, כאשר צילומיו התאפיינו בעיקר בזוויות צילום לא שגרתיות, קומפוזיציות פתוחות וניגודי אור וצל. הרבה מיצירותיו מורכבות מפוטומונטאז’ – עיצוב המשלב תמונה וטקסט.

נועם קופרמן משתפת בתהליך העבודה שלה הכלל תחקיר אודות האמן והזרם אליו השתייך, הגדרת סגנונו החזותי של האמן, והמחשבה כיצד ניתן להביא לידי ביטוי את סגנונו הייחודי בכרזה ליום ירושלים. החלטתה על עיצוב בסגנון הפוטומונטאז’ של רודצ’נקו הובילה לחיפוש מבנה בירושלים המסמל בנייה והתחדשות. קופרמן צילמה את טחנת הרוח במשכנות שאננים בירושלים, בחיפוש אחר פרספקטיבה לא שגרתית ושילבה אותה בכרזה המורכבת מצורות גאומטריות ומצבעי אדום, שחור ולבן המתכתבים ישירות עם סגנונו ומאפייניו הבולטים של רודצ׳נקו.

אתגריה המרכזיים של קופרמן היו מציאת המבנה המתכתב עם סגנון הכרזה ובחירת הטקסט הנכון שישתלב באופן ההרמוני ביותר עם העיצוב. כמו כן, מתארת קופרמן על האתגר של מציאת נקודת המבט של אמן אחר והעיצוב על פיו. אך עם הקושי והאתגר אותו היא מתארת, משתפת קופרמן כי זהו גם תהליך הלמידה המרכזי אותו עברה במהלך הפרויקט אשר גרם לה ״לצאת מהקופסא״ ולהסתכל על עולם העיצוב מנקודת מבט שונה.

אפרת אמדדי בהשראת ארמין הופמן

ארמין הופמן היה שותף לפיתוח סגנון העיצוב הגרפי הידוע בשם “הסגנון השוויצרי”. עבודתו של הופמן מבוססת בעיקר על היסודות הבסיסיים של הצורה הגרפית; נקודה, צורה וקו. תוך דגש על מאפיינים של פשטות, מורכבות, ייצוג והפשטה, ושימוש חסכוני בצבע ובגופנים.

אפרת אמדדי מספרת כי בתחילת העבודה, התקשתה להבין את ראשו של המעצב ולכן ניסתה להכנס לעולמו של הופמן, לחקור לעומק את יצירותיו, לבחון את קו המחשבה והעיצוב איתם הוא עבד. הקומפוזיציה, הקו, החלל הריק ועם זאת, המלא כמו נותן אשלייה של אותיות “שנאכלו”. הטיפוגרפיה המעניינת שיש בעבודותיו היא זו שמשכה את אמדדי. כך אותגרה להקפיד על עיצוב פשוט ומנימליסטי אך עם מסר ברור, המחייב להשתמש בתמציתיות רבה.

בהמשך עבודתה, החלה להבין שיש משהו מאוד נקי ומדויק בתמצות שהופמן עושה המאפשר להעביר מסר בצורה מיוחדת ופשוטה . בנוסף מספרת אמדדתי כי למדה, שגם אם בהתחלה קשה להתחבר לסגנון מסוים תמיד ניתן לתרגם את ההשראה למקום האישי שלה בשפת המעצב. לאט לאט נכנסה לראש של הופמן עד שהרגישה בנוח להמשיך עם סגנונו הטיפוגרפי גם בעבודות נוספות שלה.

רות לוי בהשראת כרזה פולנית

בית הספר הפולני לפוסטרים שפעל תחת שלטון הקומוניסטים איגד אמנים ומעצבים רבים שהחלו ליצור כרזות המכונות – כרזה פולנית. כל מעצב פיתח לעצמו את סגנונו, אך כולם שמרו על המאפיינים של הכרזה הפולנית. האמנים מציגים שילוב אסתטי בכרזה יחד עם עם מסר חזק. זאת תוך שימוש בטכניקות ידניות, צבעים תוססים, שילוב סיסמאות מודפסות, עושר צבעוני ועומס גדול המשאיר את הכרזה ללא חללים ריקים. כרזות התעמולה יוצרות מתח אסטתי מסוים המפתות את הצופה עם סימני השאלה שהם מציגים יחד עם גוון של הומור שחור.

רות לוי מספרת כי במהלך תהליך עבודתה חקרה רבות את הנושא והחלה לאסוף השראות ודימויים המאפיינים את ירושלים שיוכלו לעזור להעביר את המסר אותו בחרה. משלב זה החלה לשרטט את הסקיצות, לשלב קולאז׳, לצבוע את הכרזה ולהעבירה למחשב לליטוש אחרון.
לוי משתפת כי שאבה המון השראה מתחילת דרכו של הפוסטר הפולני, אשר כרזותיו מביעות סיפור ייחודי של יצירתיות תחת דיכוי. המעצבים השתמשו בתחכום רב ויצרו כרזות בעלות דו־משמעות וכך יכלו להעביר לעם מסרים ולעודד אותם מבלי להתגלות על ידי השלטון.

מעבודה זו למדה על האפשרות הקיימת לראות כרזה מכמה כיוונים ונקודות מבט, להציג מסרים קשים אך יחד עם זאת לשמור על צבעוניות והומור. כמו כן משתפת כי למדה שגם במצבים בהם לא ניתן להשמיע את הקול והדעה שלך, עדיין קיימת אפשרות לעשות זאת בדרכי שלום, לעודד את אלו החושבים אחרת ולהראות להם, שהם לא לבד.

שקד אסולין בהשראת אלן פלטשר

אלן פלטשר מכונה עד היום המעצב הגרפי הנודע ביותר בדורו. הקריירה של פלטשר התאפיינה בספריו, כשספרו “היזהר צבע רטוב” זכה לשבחים רבים מצד המבקרים. מאפייני העיצוב של פלטשר מאופיינים בצבעים חזקים, טיפוגרפיה והתייחסות לרעש . בעבודתו ישנם כמה אלמנטים אשר מתקשרים זה עם זה ותמונותיו ההוליסטיות מתייחסות לשמחה, אנרגיה ומסר.

תהליך העבודה של שקד אסולין החל מתחקירה על האמן בניסיון לבטא ולזקק את סגנונו. לאחר סקיצות רבות וכיוונים שונים הגיעה לשתי סקיצות סופיות בהם הרגישה שישנה אמירה חזקה ולבסוף החליטה לשלב בינהם. אסולין מתוודה כי העבודה לא הייתה פשוטה עבורה ואתגרה אותה לדייק על מנת לבטא מאפיינים עיצוביים מרכזיים של פלטשר כמו טיפוגרפיה וצבעים עזים. העבודה כללה בעיקר עבודת מחשב, בנוסף לטיפוגרפיה ידנית.

אסולין מספרת כי למדה מהליך העבודה בעיקר לא לוותר לעצמה וכי גם אם בחרה בדרך עבודה מסויימת אך היא לא צולחת, תמיד אפשר לתקן ולשנות כיוון. היא התחברה לסגנון האומנות של פלטשר מאוד והרגישה חידוש ומקוריות אותה הוא מצליח לבטא גם במינימליזם.

נופר פרץ בהשראת איקו טנקה

איקו טנאקה היה מעצב יפני היצר סגנון הממזג את עקרונות המודרניזם והאסתטיקה עם המסורת היפנית. היכולת של טנאקה ליצור דמויות מצורות גיאומטריות בצורה יוצאת דופן היא חוזקתו וייחודו המאפיינים סגנון שונה ממה שנחשפנו אליו עד כה.

נופר פרץ מספרת כי במהלך עבודתה למדה רבות על סגנונו הייחודי שהרשים אותה מאוד. אחד הקשיים בהם נתקלה פרץ היה מציאת האיזון בין ריאליסטי לגיאומטרי. פרץ ניסתה ליצור שילוב מדויק, בדומה לעבודותיו של טנאקה, בין הצורות הגיאומטריות היוצרות את הדמות לבין המאפיינים המזהים של הדמות. היא משתפת כי למדה שיש דרכים שונות ומגוונות לתאר דמויות בצורות שהן לאו דווקא ריאליסטיות וקרובות למציאות. זאת בנוסף להבנתה כי עיצוב מאפשר ליצור דברים מדהימים אם רק פותחים את הראש ויוצאים מהקופסא.

קטגוריות
היסטוריה השראה טיפוגרפיה כללי עיצוב פונטים

עשה היסטוריה: פונט לה־בה

מאת: ליאת בכרך

אילו בילבו בגינס היה כותב מכתב לאור נרות למלכה סרסיי, מה היה נאמר בו? “אני אולי הוביט קטן ומגושם, אבל בספר אחר, רחוק אלפי דפים ומדפים ממך, דווקא אני, הייתי זה שגבר על הדרקון.” ואם נשאר להתפלש עוד רגע בעולם הפנטזיה, אז נניח שבילבו בגינס היה כותב בעברית. ואם בעברית עסקינן, האם לא ראוי לשאול – באיזה פונט?

נשמע מופרך? לא יותר מסיפורו של פונט לה־בה, שנחשב לפיסת היסטוריה יהודית, אף על פי שהומצא על ידי חרט אותיות נוצרי. אפשר שדווקא מפאת גילו המאוחר (מעל 450 שנים), פונט לה בה, פחות מוכר כיום בקרב סטודנטים לעיצוב. אבל לכל חובבי הטיפוגרפיה העברית, הגופן הזה הוא צלילה בנבכי היסטוריה יהודית,  שפתה ותרבותה. 

הדליקו עששית – גולשים במנהרת הזמן

מצחיק ומשונה כאחד, שדווקא פונט לה בה שהפך לטקסט תורני בעל זהות יהודית עמוקה עוצב על ידי חרט האותיות הנוצרי-צרפתי גיום לה בה (1521-1595), שגם העניק לו את שמו. לה־בה עמל על הגופן במשך חמש שנים (1545-1550). רישומים שנחשפו מעיזבונו גילו את העבודה הקפדנית והיסודית של צורף האותיות, שחקר קליגרפים יהודיים שפעלו בתחום לפניו. לימים, סיפר לה־בה שאת השראתו שאב מממשיכות הקולמוס של סופרים עבריים ומאותיות שונצינו. עבודתו של הצרפתי בן המאה ה־16 הלכה ועודנה הולכת לפניו כסמל לעידון האות העברית.

כאישור לכך, הדפס הבלגי, כריסטופר פלנטין הדפיס את התנ”ך הפוליגלוטי (תנ”ך רב־לשוני) עם אותיותיו העבריות של גיום לה־בה. בכתב הלטיני נהוג היה לחצות את המילה בסוף השורה בכדי לשמור על עימוד רציף. לבקשתו של פלנטין, לה־בה עיצב אותיות עבריות ברוחב משתנה על מנת לעמד את האותיות בצורה מסודרת, ובכך להקנות לטקסט מראה נקי. 

פונט לה בה מגלה את אמריקה

בין השנים 2010-2012 שני מעצבים אמריקאיים עיצבו גרסה דיגיטלית ומחודשת לגופן. מת’יו קרטר, טיפוגרף אמריקאי מוכר שאף עיצב את פונט טהומה, ורדנה ועוד רבים. קרטר היה הראשון שנחשף לפונט לה־בה. הוא שיתף בעבודתו את סקוט מרטין קוסובסקי, טיפוגרף, מעצב ומפיק ספרים שגילה התלהבות גדולה לפרויקט. 

בסרטון קצר שפרסם קוסובסקי, הוא מתאר את תהליך העבודה: “התלהבתי מאוד מהפרויקט. לצורך כך, הסבנו מוסך ישן שהיה בביתי והפכנו אותו לחדר עבודה. יצירה של פונטים בעברית זה תהליך עצום, בניגוד לפונטים בכל שפה אחרת. במיוחד אם לוקחים בחשבון את הניקוד, טעמי מקרא ואותיות מתרחבות. ניתן להגיע לקומבינציה של מעל ל־2000 אופציות שונות.”

עוד באותו הסרט סיפר קוסובסקי כי האותיות של לה בה היו כל כך טובות, עד שבניגוד לעבודות קודמות שהיה מעורב בהן, כאן לא היה צורך בעריכות גדולות ומורכבות. פרט לשינוי קטן באות ג’. 

אותו קוסובסקי הנלהב שלח את הסקציה שלו למו”לים רבים, ואכן ספר בשם “יהודה הלוי שירים נבחרים” יצא עם פונט לה־בה. למרבה הפלא, לאחר מכן אותו הפונט בן 450 השנים החל לשמש עבור E-books. 

קוסובסקי אמר שלעצב פונט דיגיטלי שמכיל בתוכו פיסת היסטוריה יהודית זה לא רק מסעיר, אלא מצווה של ממש.  

לסיכום, הצורניות של פונט לה־בה מכניסה אותו לנישה של אות יהודית, מקראית ולכן זה מגביל את שימוש שלו לצורך יום יומי לדברים אחרים. אם זאת זה לא גורע מיופיו של הגופן, שמשמש כטקסט תורני, בדיוק הסיבה שלשמה הוא נוצר. 

קטגוריות
היסטוריה השראה טיפוגרפיה טיפים כללי עיצוב פונטים

כתוב לי מכתב ואומר לך מי אתה, או: מה כתב היד שלך אומר עליך?

מאת: ליאת בכרך

יצא לי לחקור על התורה שמנתחת את כתב־היד שלנו וכך מסיקה עלינו מסקנות מעמיקות, הלא היא הגרפולוגיה.
מהסבר שטחי על הגרפולוגיה, נראה שאם תכתבו מכתב בכתב־ידכם, גרפולוג מוסמך יוכל לדעת עליכם הכל. מה זה כולל אתם שואלים? פשוט הכל.
מה מצב הרוח שלכם בעת כתיבת המילים, מהי רמת הביטחון העצמי שלכם, האם אתם מסתירים סודות ואפילו ירידה לתכונות אופי מדוקדקות יותר: סמכותיות, אסרטיביות, אופי מנהיגותי ועוד. אז מהם הדברים הכי מעניינים שלמדתי?

הפיקנטרייה על רגל אחת

  • הגודל כן קובע – גודל האותיות מספק הצצה על ההערכה העצמית של הכותב ועל האופן שבו הוא תופס שטח ונוכחות. כתב גדול מאוד, משדר עודף בטחון עצמי, ככל הנראה כפיצוי על הערכה עצמית נמוכה. מצד שני, כתב קטן מאוד, משדר התכנסות פנימה, ריחוק מהסביבה ואפילו קריאה לעזרה. בין לבין, במקום טוב באמצע, נמצאים אנשים בעלי הערכה עצמית יציבה ומאוזנת. אם יש פערים בגודל כתב־היד בטקסט אחד, יכול להיות שהכותב מושפע ממצב רוח תנודתי.
  • הכוח להניע – אנחנו יכולים לומר שאנחנו נוטפים מוטיבציה ככל שנרצה, אבל כתב־היד שלנו מסגיר את האמת על רמת האמביציה שלנו. כתב קריא ומוסדר – בשורות ישרות, תוך שימוש בלחץ בינוני עד חזק, עם אותיות וזווית כתיבה קבועה פחות או יותר מלמד אותנו על רמת מוטיבציה גבוהה. לעומת זאת, כתב לא־קריא, מרוח,  ברמת לחץ חלשה ותנועת כתיב שנראית כמעט נגררת, מעיד על אופי פאסיבי ללא רצון לעשייה.
  • למי קראת שמאלני – כותבים שהאותיות שלהן נוטות לצד שמאל נחשבים למופנמים ולא ספונטניים, בעוד שכותבים שהכתב שלהם נוטה ימינה נחשבים אמוציונליים. לעומתם, אנשים שכתב־היד שלהם ממורכז, הינם מעשיים והגיוניים. לפחות על פי חוקי הגרפולוגיה.
  • תנו ספייס – על אנשים שכותבים מילים ואותיות במרווחים צפופים, אומרים שהם מתקשים בניהול זמן. הם נוטים לאחר ולאבד את תחושת הזמן. לעומתם, אנשים שמקפידים על מרווח אחיד בין האותיות והמילים נחשבים דייקנים ובעלי ביקורת עצמית גבוה.

לגופונט של עניין

תנו לי לעשות סדר בבלגן. ראשית, אין לי שום יומרות לעשות הסבת מקצוע לתחום הגרפולוגיה, כלל וכלל לא. אז למה אני מפרטת את כל המידע הזה, ומה הקשר של זה אליכם?

כמעצבים שמשתמשים בפונטים של כתבי־יד שונים, כדאי שתבינו איך הפונט שבחרתם עבור הלקוח משפיע על המוצר, המודעה או הלוגו שעיצבתם. האם הוא תומך בעבודה ומשלים אותה מזווית נוספת, ובכך עוזר לזכך את המסר? או שהוא יוצר דיס־הרמוניה בין המסר למה שאנחנו רואים?

לדוגמא:
בפונט טרבלסי החינני, גובהן של האותיות שובש קלות. בנוסף, בתהליך העיצוב בוצעו סקיצות קליגרפיות במשיכות בודדות בטוש מרקר. בהתאם לטכניקה, קורותיו של הפונט הוקשחו וזוויותיו קטנו. בעיניי, התהליך הזה נתן לו את הדימוי של הילד הטוב שיצא לרחוב. תשאלו את עצמכם, האם הפונט ישרת את ערכי המותג והמסר שהוא רוצה להעביר?

פונט שסק, הוא פונט בסגנון כתיבה תמה, המזכיר את הכתב הבתולי של ילדים בתחילת שנות לימודיהם. ככזה, הוא מעלה ארומה של נוסטלגיה ישראלית ומחזיר אותנו לימים ששתינו זיפ, בזמן שכתפינו מעוטרות בכריות ורגלינו בחותלות. פונט שסק הוא פונט עגול, רך וזורם.

לסיכום, על מנת שלא יווצר מצב שבו כותרת לרופא מומחה תעשה בכתב־יד ילדותי, או שמוצר חביב לילדים יוצג בכתב כבד ומיושן, זכרו: כשאתם מעצבים חומר פרסומי, בחירת פונט כתב־יד חושפת ידע נוסף על המותג, ערכיו, והאני מאמין שלו.

קטגוריות
היסטוריה השראה טיפוגרפיה כללי עיצוב פונטים

חיים, ילד שלי מוצלח: מהו סוד קסמו של פונט חיים?

מאת: ליאת בכרך

בשנים האחרונות, השפה העברית חווה פריחה מעודנת של עיצוב גופנים חדשניים, בועטים וממזריים. נדמה כי העושר והשפע החדש יוצרים סצנת עיצוב שתורמת לשפה, ויש שיאמרו שאפילו מחייה אותה מחדש. אי לכך ובהתאם לזאת, איך קרה שפונט חיים, שהומצא בסביבות שנת 1925 (יש חילוקי דעות על השנה) עדיין איתנו?
פונט חיים מוכר בזכות הכוחניות והאסרטיביות שלו. חיים הוא זה שצועק לך בפנים כותרות מפחידות, הוא מלח־הארץ, איש ביטחון שיודע הכל לפניך. איכשהו, כישראלים ההיסטוריה שלו נוסכת בנו ביטחון. כי כשחיים אומר – חיים יודע. אפילו כשהוא מדבר על דברים נוראיים: עוד מבצע, עוד אסון, הערבים נוהרים לקלפיות ועוד, אתם יכולים להשלים את התמונה לבד.

קטגוריות
היסטוריה השראה טיפוגרפיה כללי עיצוב פונטים

האות היא נצחית: מהו פונט של מכונת כתיבה?

מאת: ליאת בכרך

בחיפושים אחרי מקורות השראה, הגעתי לחנות עתיקות מהממת ביופייה. מקום כזה שעושה לך חשק להתיישב בכורסה הפרחונית, להאזין לתקליטי ויניל ולעיין באבן שושן מצהיב. בעודי מתענג על פריטים היסטוריים נשכחים, אמא ובנה נכנסו לחנות. הילד, שהיה להערכתי בן עשר תקתק במקשים של מכונת כתיבה ישנה ושאל “מה זה”?, כשאמא שלו הסבירה לו את ההמצאה הכבירה, הוא היה מהופנט. בערך כמוני, כשמספרים לי על הפירמידות במצרים.

ההיית או חלמתי חלום? ההיסטוריה של מכונת הכתיבה

אני (מאוד) מקווה ששמתם לב, שעידן מכונות הכתיבה חלף מזמן. למעשה, יש אפשרות שחלקכם אפילו לא מכירים מכונות כתיבה, אולי פרט לסרטים או לחנויות יד־שנייה במחירים מופקעים.
מכונות הכתיבה הראשונות התחילו להופיע כבר מאמצע המאה ה־16, אבל עברו שנים רבות, שבמהלכן מכונות הכתיבה השתנו והשתכללו, עד שהתחילו להופיע בכל משרד איפשהו לקראת המאה ה־19. טכניקת העבודה במכונות הראשונות הייתה על־ידי הטבעת גופנים מוכנים מראש על זרועות מתכת. בהדפסה נעשתה לחיצה על הגופנים כנגד הנייר, דרך בד ספוג דיו. אתם יכולים לדמיין לעצמכם שבמכונות הראשונות היה צורך להפעיל לחץ פיזי של ממש בכל פעם שהיו רוצים להקליד? רק באמצע המאה שעברה התחילו להופיע מכונות כתיבה חשמליות, שהשימוש בהן היה קל, יעיל ומהיר הרבה יותר. עד שיצאו משימוש עם כניסת המחשבים האישיים, והמכונות הפכו לפריטים דקורטיביים יוקרתיים.

פונטיאדה

יוהאן גוטנברג הגרמני, ומי שנחשב לאבי הדפוס המציא אי־שם באזור המאה ה־15 את הגופן הראשון, Blackletter. אבל עם כל הכבוד לרעיון החדשני, בדפוס הייתה לגופן נטייה להיראות דחוס ומרוח. הפונט שהחליף אותו היה Roman type. אבל לא זה שאתם מכירים מהמחשב האישי שלכם, אלא אחד עתיק הרבה יותר. החידוש של הפונט היה בכך שהאותיות היו ישרות יותר ובעלות עיקולים רגילים. כך הכתב הפך להיות קריא וברור יותר בטקסטים רצים.

דבר עברית צחה!

בתחילת שנות השישים, חברת IBM חשפה בפני העולם המצאה גדולה – מכונת כתיבה חשמלית מדגם “כדורית”. כמה שנים לאחר מכן, עם החדירה לשוק הישראלי, הטיפוגרף הנרי פרידלנדר יצר עבור המכונה העברית את הגופנים “הדר”, “שלום” ו”אביב”.

עם הפסקת השימוש במכונות הכתיבה והפיכתם לפריטים נוסטלגיים לצד מדפי הספרים, הפכו הפונטים הישנים לבעלי אמירה עיצובית־נישתית, למרות ששודרו ונראו בגרסאות מחודשות ועדכניות. אבל אם תהיו שקטים לרגע, תוכלו לשמוע את רעשי ההקלדה של מכונות הכתיבה, שעדיין מהלכי קסם ומחזירים אותנו לעולם של בלשים במעילי חורף אפורים, למהדורות הראשונות של ספרים מצהיבים, עולם של עיתונאים הכותבים בפנקסים.

היום, אם אנחנו רוצים לעצב מודעה או לוגו עם אסתטיקה של מכונת כתיבה וארומה של עולם ישן, שבו השפה הייתה רשמית יותר (להבדיל משפת הרשתות החברתיות והפוסט הזה).
ישנם פונטים רבים וטובים שמחקים את סגנונה של מכונת הכתיבה: “רמינגטון”, “מכונת דפוס” ועוד. שימו לב שהפונטים מומלצים לשימוש רק בכותרות, מכיוון שקשה מאוד לקרוא איתם טקסט רץ.

לסיכום, בעולמות התוכן שבגזרתם אנו פועלים, טיפוגרפיה היא כוח להביע מילים ורעיונות בצורה ויזואלית. היא הייתה כאן מאז ומעולם והיא כאן כדאי להישאר, למרות שהיא כל הזמן משתנה בהתאם לתקופה בה אנו נמצאים.

קטגוריות
אקדמיה היסטוריה השראה טיפוגרפיה עיצוב פונטים

תולדות האות העברית או: ״כיצד נוצרה האות העברית?״

מאת: נעם רמתי

יצאתי לחקור את התהליך הצורני שעברה האות העברית לאורך ההיסטוריה, עד שהגיעה לצורתה הנוכחית המוכרת לנו היום. התעמקתי במספר אותיות אקראיות – א’, ג’, ו’, צ’, ק, ו־ש’. לאחר מחקר צורני מעמיק, הצגתי את התהליך שכל אות עברה בפורמט משתנה, תוך ניסיון ללמד את הצופה את ההתפתחויות השונות בדרכים אחרות.
האותיות עצמן הוכנו מפלסטלינה שחורה. בחרתי בפלסטלינה מכיוון שהיא חומר גולמי, גמיש, שאינו מדוייק כמו צורה וקטורית. בשימוש בחומר כזה רציתי להעביר את התחושה הידנית והגולמית של אות הנכתבת בכתב־יד וכל הזמן משתנה.

קטגוריות
היסטוריה השראה טיפוגרפיה פונטים

הקשר בין זאב רבן לתחבורה ציבורית

מאת בנצי בינדר

יצירת הטיפוגרפיה בארץ ישראל בתחילת העידן הבצלאלי הביאה עימה סגנון המשתקף בעיקר בעבודותיו של זאב רבן ובשלטי הקרמיקה ברחבי תל־אביב וירושלים. ההתמודדות עם שילוב העברית עם השפות שבהן השתמשו בארץ ישראל – ערבית ואנגלית – יצרה אתגר תלת־לשוני כבר מאז. ההבדל בין אופי השפות – העברית המרובעת, האנגלית הרב־מפלסית והערבית הקליגרפית – מתבטא גם היום.

קטגוריות
היסטוריה השראה פונטים

מהו פונט כתב־יד

הכתיבה היא פעילות מורכבת, הכוללת מרכיבים מוטוריים ותפיסתיים, ועל האדם לפתח מיומנות לשם יצירתה. לכל אדם כתב יד ייחודי לו, שיכול לשמש לזיהוי הכותב, כמו טביעת אצבע.

כתב היד העברי כולל בתוכו את הכתב המרובע והכתב העגול, וישנה הבחנה בין טקסט שנכתב בכתב יד לבין טקסט מודפס. בעידן שלפני הדפוס היה הבדל בין כתיבה פורמלית לבין כתיבה לא פורמלית, ולאחר המצאת הדפוס המונח “כתב יד” התייחס למקור של יצירה כלשהי.

קטגוריות
היסטוריה טיפוגרפיה פונטים

הטיפוגרפיה העברית הקדומה

אין כמו הטיפוגרפיה כדי לעורר דיון על היחס בין מסורת לחידוש; הטיפוגרפיה העברית נשענת בצורה יוצאת דופן על המסורת, ויחד עם זאת מרגישה צורך בהתחדשות ופריצת גבולות. צורת כל אות עברית מבוססת על אלפי שנות מסורת, לא משנה כמה היא חדשנית או אקספרימנטלית. לא מעט ניסיונות נעשו במהלך השנים להגדיר את צורת האותיות העבריות וכלליהן, אך נדמה כי דווקא קולה של המסורת העברית נשכח לפעמים.

קטגוריות
היסטוריה השראה טיפוגרפיה עיצוב פונטים

אינטרובנג ‽ (Interrobang)

אינטרובאנג (‽) הוא סימן פיסוק לא רשמי הנוצר, כפי שניתן להבין מצורתו, משילוב של סימן השאלה (?) וסימן הקריאה (!) על מנת לשמש כסימן קיצור להבעה שלישית המשלבת יחד את שתי ההבעות לאחת, שמשמעותה – הבעת תמיהה, פליאה, סקרנות או שאלה רטורית שהשואל לא מצפה לתשובה מכיוון שהיא ברורה לו.