הפרויקט מתחקה אחר המעצבים הבולטים של המאה ה־20 וחוקר את הסגנונות הבולטים והתנועות הרבות שהפכו לאבן דרך בעולם האמנות והעיצוב, החל מאר־נובו ועד דיוויד קרסון. למרות מרחק הזמן והמקום, הפכו הסטודנטיות למעשה ל״שוליית האמן״ של המעצב אחריו ביקשו להתחקות. בתוך כך הן רכשו לעצמן דפוסי עבודה ודרכי חשיבה זהים לאמן ממנו שאבו השראה, אך בד־בבד חדשים ומגוונים בשבילן כסטודנטיות.
כבר חמש שנים ש״כולעיצוב״, מגזין הבית של הפקולטה לעיצוב במכון הטכנולוגי חולון, מחליף את האות ע׳ שבלוגוטייפ שלו על בסיס שבועי.
בכל פעם מישהו או מישהי אחרים מקבל את המשימה ליצור פרשנות חדשה ומקורית לאות ע׳. סטודנטים, מעצבות, מרצים ואוצרות – כל אחד יכול להיות זה שיעצב את ה־ע’ הבאה.
מאת: נעם רמתי
יצאתי לחקור את התהליך הצורני שעברה האות העברית לאורך ההיסטוריה, עד שהגיעה לצורתה הנוכחית המוכרת לנו היום. התעמקתי במספר אותיות אקראיות – א’, ג’, ו’, צ’, ק, ו־ש’. לאחר מחקר צורני מעמיק, הצגתי את התהליך שכל אות עברה בפורמט משתנה, תוך ניסיון ללמד את הצופה את ההתפתחויות השונות בדרכים אחרות.
האותיות עצמן הוכנו מפלסטלינה שחורה. בחרתי בפלסטלינה מכיוון שהיא חומר גולמי, גמיש, שאינו מדוייק כמו צורה וקטורית. בשימוש בחומר כזה רציתי להעביר את התחושה הידנית והגולמית של אות הנכתבת בכתב־יד וכל הזמן משתנה.
מאת מידן ארוש
עניין ידוע לעוסקים במלאכת הטיפוגרפיה הוא כי מעטות החלופות לפונט הטקסט האלמותי העברי –פרנק ריהל. פרופסור עדי שטרן, ראש המחלקה לעיצוב גרפי בבצלאל, החל לפני שתים־עשרה שנים את דרכו בחיפוש אחר האות החמקמקה – זו שתציע רהיטות ומרקם שיעבדו בהלימה מושלמת ותפתח שער לאלטרנטיבות חדשות בתחום הטיפוגרפיה העברית.
רבים המתעניינים בעיצוב או באמנות שומעים מעת לעת על סטודנטים הלומדים לימודי תקשורת חזותית ותוהים אם גם להם מתאים ללמוד את התחום באופן מקצועי, אילו נושאים כלולים בתוך התחום, היכן ניתן ללמוד אותו, אילו תוכנות שימושיות נלמדות במהלך הקורסים השונים ואיזו קריירה ניתן לפתח בהתמחויות.