אינטרובאנג (‽) הוא סימן פיסוק לא רשמי הנוצר, כפי שניתן להבין מצורתו, משילוב של סימן השאלה (?) וסימן הקריאה (!) על מנת לשמש כסימן קיצור להבעה שלישית המשלבת יחד את שתי ההבעות לאחת, שמשמעותה – הבעת תמיהה, פליאה, סקרנות או שאלה רטורית שהשואל לא מצפה לתשובה מכיוון שהיא ברורה לו.
פונט Open sans התחיל כפונט בשפה הלטינית שהופץ דרך פרויקט גוגל פונטס, ומהר מאוד הפך לפונט פופולרי ברחבי העולם. אתרים בינלאומיים גדולים עשו בו שימוש שוטף וכמו כן גוגל השתמשה בו כפונט הבית שלה. מה שהפך את הפונט לכה פופולרי היה הפשטות שלו ורמת הגימור והקריאות המצוינת שלו. לפני כמה שנים, בהזמנת גוגל, יצר הטיפוגרף ינק יונטף גרסה עברית של הפונט. גרסה זו חופשית לשימוש מסחרי ומגיעה תחת רישיון פתוח וכך כל מי שרוצה יכול לעשות בפונט שימוש חופשי – החל מעיצוב לדפוס, דרך הטמעה באתרים ועד עיצוב למובייל. ינק עיצב את הפונט כדי שיתאים לאופן סנס המקורי על מגוון משקליו, כולל אותיות נטויות וגרסה צרה של האותיות. כיום פונט Open sans בגרסה העברית נמצא בשימוש נרחב והוא נפוץ בדפוס, בלוגואים ובמודעות פרסומיות וכמו כן הוא אהוב במיוחד על מעצבי UX ומעצבי UI רבים אשר עוסקים בעיצוב ממשקים ועיצוב אתרי אינטרנט ואפליקציות ברשת.
מקף עברי (־) הוא אחד מסימני הפיסוק של השפה העברית ומשמש בעיקר לקישור בין שתי מילים. רובנו נוטים להתבלבל בין המקף העברי לבין הקו המפריד (–), המשמש להפרדה בין חלקי משפט. בניגוד לסימני פיסוק אחרים בעברית, שהועתקו משפות לטיניות, מקורו של המקף העברי בטעמי המקרא. הוא נכתב בחלקה העליון של השורה, לעומת הקו המפריד המופיע באמצעה. הבדל נוסף הוא שלא יבוא רווח לפניו ואחריו כמו בקו המפריד.
שבוע העיצוב בירושלים מתקיים כבר חמש שנים בבית הנסן ביוזמת הרשות לפיתוח ירושלים. בניגוד לשנים עברו, השנה האירועים מתרחבים לאתרים נוספים ברחבי ירושלים. השנה ישתתפו מעצבים ישראלים ובינלאומיים והנושא המוביל הוא ״combination״. העבודות יהיו בנושא ״קומבינציה״, הן בהיבט של ״חיבורים״ – חיבורים בין קונספט, מוצר, עיצוב, טכנולוגיות ותחומי עיצוב, והן בהיבט של “הקומבינה” הישראלית ועקיפת הבירוקרטיה.
את הפונטים העבריים הקלאסיים שנמצאים היום בשימוש נרחב אפשר למנות ברשימה קצרה ואקסקלוסיבית. ברשימה הזו יש מקום מיוחד לפונט מרים הייחודי שעוצב על ידי מעצב הפונטים היהודי־גרמני רפאל פרנק (ההוא שעיצב את פרנק ריהל) בשנת 1908 בגרמניה. מאז הפך פונט מרים לנפוץ מאוד בקהילות היהודיות דוברות העברית והיידיש ברחבי העולם. לאחר שסיים לעצב את הפונט, החליט רפאל לקרוא לפונט על שמה של בתו הקטנה – מרים.
טרנדים, כידוע, הם תופעה חולפת, אבל עד שהם חולפים הם משתלטים על כל חלקה טובה בעולם העיצוב עד שהם ממצים את עצמם – עד הסוף המר. כשהם מגיעים לסוף חייהם הם הופכים למאוסים ולא רלבנטיים, מיושנים וכל מילת גנאי עיצובית נוספת מיותרת. לעיתים לטרנדים לוקח שנים לחלוף מן העולם (עד שהם עושים קאמבק שוב, כמה שנים מאוחר יותר, מעודכנים יותר).
אם אתם קוראים שורות אלו אתם ודאי חושבים שאתם יודעים את כל מה שצריך לדעת על האלפבית העברי. ובכן, האם אתם יודעים על שם מה נקראית האות זי"ן? (מממ.. לא, לא זה), האם אתם יודעים מתי כמעט החליפו את האלפבית שלנו לאלפבית הלטיני? האם אתם יודעים לְמה שימשו האותיות הסופיות בתחילת דרכן? לאיזה כיוון כתבו אבות אבותינו ומי כתב שיר על האלפבית? יש לא מעט לדעת, אז אספנו עבורכם את כל מה שמעניין וכדאי לדעת.
אין יותר בסיסית מהאות אל״ף, אבל אין יותר טעונה ויפה ממנה. האל״ף העברית מסמלת את לשון הקודש והיא סמל של בראשית ובריאת העולם. המבנה של האות אל"ף נחקר ונלמד במשך אלפי שנים, מכיל מאות צורות וחומרים וסימן זיהוי אחד.
הוא בן שישים שנה, השימוש בו נרחב במיוחד ואפילו יש סרט שלם רק עליו. כן, אנחנו מדברים על הפונט, אם אפשר לומר, המוכר ביותר בעולם – הלווטיקה (Helvetica).
ייתכן שרבים מביניכם השתמשו ב״לורם איפסום״ לבדיקת הלייאאוט בעיצובים שלכם, אבל האם אתם גם יודעים מאיפה הטקסט הזה הגיע אלינו, מה משמעותו, איפה משיגים אותו ולמה דווקא הוא ולא ג׳יבריש אקראי אחר? הכנו לכם תקציר של כל מה שמעניין וחשוב לדעת על אודותיו.
האמפרסנד (Ampersand) הוא אחד הסמלים היותר מיוחדים בעולם הטיפוגרפי, לפחות בטיפוגרפיה הלטינית, אך לאחרונה גם בזו של השפה העברית שאימצה אותו לחיקה בזרועות פתוחות. חלק מהמעצבים המקומיים אף הגדילו לעשות ועיצבו עבורו את האלטרנטיבה העברית.