הכתיבה היא פעילות מורכבת, הכוללת מרכיבים מוטוריים ותפיסתיים, ועל האדם לפתח מיומנות לשם יצירתה. לכל אדם כתב יד ייחודי לו, שיכול לשמש לזיהוי הכותב, כמו טביעת אצבע.
כתב היד העברי כולל בתוכו את הכתב המרובע והכתב העגול, וישנה הבחנה בין טקסט שנכתב בכתב יד לבין טקסט מודפס. בעידן שלפני הדפוס היה הבדל בין כתיבה פורמלית לבין כתיבה לא פורמלית, ולאחר המצאת הדפוס המונח “כתב יד” התייחס למקור של יצירה כלשהי.
מאת מידן ארוש
חלק ניכר מעבודת העיצוב הגרפי מסתמכת על בחירות טובות ונכונות כך שתיווצר הלימה בין התוכן החזותי לזה הטקסטואלי. השאלה 'מהו פונט טוב?' מזמנת, באופן מיידי ומתבקש, שאלה נוספת: פונט טוב לאיזה שימוש?
קיימים טיפוסי אות שונים המשמשים לצרכים שונים: פונט טקסט, פונט ראווה, וובפונט ועוד. כמובן שכל אחד מאלו יענה על קריטריונים שונים כשנשאל לגביו את השאלה ׳האם מדובר בפונט טוב?׳, שכן תפקודם והשימוש בהם שונה ונועד לצרכים שונים. כך למשל פונט טקסט טוב צריך להציע רמת קריאות מרבית וזרימה, בעוד שפונט ראווה משרת מטרה אחרת – יצירת עניין והזמנת הצופה.
קיבצנו עבורכם כמה כללים חשובים בעזרתם תוכלו לבחון את הפונט בו אתם מבקשים להשתמש. כדאי ומומלץ להציץ לפני כן באנטומיה של טיפוגרפיה עברית כדי להעמיק בהבנת ההתנהגות הצורנית של האותיות.
זה סיפור קורע לב ומלא רחמים, על סימן אחד במקלדת שמורכב כולו מקווים ישרים, סיפור על אומץ ודבקות במטרה, שהביאו את הגיבור שלנו להיות לחיץ הממלכה.
אות היא יצור דו־ממדי, או לפחות כך זה נראה. הרי כך היא שימושית יותר, אפשר בקלות לקרוא אותה ואין שום צורך לראות את צידיה או אחוריה. זה אפילו עלול לבלבל ולהפוך אותה ללא קריאה ועמוסה באינפורמציה. תארו לעצמכם טקסט בספר בפונט שכולו תלת־ממדי, מסתובב על צירו איך שבא לו. לא, זה לא שימושי.
לכבוד הצטרפות המקרים שבה נר ראשון של חנוכה נופל על ערב כריסמס, החלטנו להכין רשימת מתנות קצרה לחג לאוהבי הטיפוגרפיה. כי לכולם מגיעות מתנות עם אותיות.
מאת: מיכה ירושלמי
"וחייבים אתם לדעת שזה הכתב האשורי הואיל ובו ניתנה התורה ולוחות הברית, מגונה הדבר להשתמש בו בדברי חול חוץ מכתבי הקודש. ולא פסקו ישראל בכל הדורות מלהזהר ולהשמר בזה. וכל כתבי חול שלהם, ואגרותיהם, היו בכתב עברי בלבד, ולכן לא תמצא חרות על שקלי הקודש אלא בכתב עברי, ובגלל זה הענין שינו הספרדים כתבם, ונתנו לאותיות צורות אחרות, עד שנעשה כאילו כתב אחר." (תשובות הרמב"ם, מהדורת יהושע בלאו, חלק ב, סימן רסח, עמ' 513, ירושלים תש"כ 1960)
מאז המצאת הדפוס במאה ה-15 והקמת בתי דפוס עבריים ולאחר מכן תחיית השפה העברית והשימוש בה בכל תחומי החיים התעוררה השאלה: האם יש קדושה לכתבים עבריים שבנושאי חולין? כך למשל, האם מותר להכניס עיתון עברי לשירותים?
כשגוגל השיקו את גוגל דוקס לפני הרבה שנים, אחת מנקודות התורפה שלו הייתה המגוון המצומצם של פונטים. מאז ועד היום הם עברו כברת דרך ארוכה ומאוד השתפרו בתחום הטיפוגרפיה והוסיפו את כל ספריית גוגל פונטס אך רוב המשתמשים לא יודעים על האופציה להוסיף אותם ולעצב באמצעותם את המסמך שלהם.
אין כמו הטיפוגרפיה כדי לעורר דיון על היחס בין מסורת לחידוש; הטיפוגרפיה העברית נשענת בצורה יוצאת דופן על המסורת, ויחד עם זאת מרגישה צורך בהתחדשות ופריצת גבולות. צורת כל אות עברית מבוססת על אלפי שנות מסורת, לא משנה כמה היא חדשנית או אקספרימנטלית. לא מעט ניסיונות נעשו במהלך השנים להגדיר את צורת האותיות העבריות וכלליהן, אך נדמה כי דווקא קולה של המסורת העברית נשכח לפעמים.
עד לפני כמה שנים, מרבית אתרי האינטרנט היו מוגבלים לפונטים שהיו קיימים במערכת ההפעלה של המשתמש, כמו למשל David או Arial, מה שגרם לאתרי אינטרנט להיות מוצגים בצורה שונה במערכות הפעלה או דפדפנים שונים. הפתרון המאוד לא אלגנטי שנמצא לבעיה הזו היה שימוש בתמונות שכללו צילום של הטקסט עם הפונטים המיוחדים, מה שגרם לזמן עלייה גבוה יותר של האתר וחוסר אפשרות לסריקה של הטקסט הזה על ידי מנועי החיפוש (מה שפגע בקידום של האתר).
בכל מחשב חדש שתקנו היום יש היצע לא רע של פונטים המובנים בתוכו, אלו הם פונטים גנריים שקרוב לוודאי לא יספקו את המשתמש הרגיל, על אחת כמה וכמה את המעצב הגרפי. למעשה הבחירה בפונט הנכון תעשה את ההבדל בין פרויקט בינוני לפרויקט מצוין.